עדיין זוכרת את הנשיקה הראשונה שלי. היו לו שפתיים דקות והדבר הראשון שחשבתי זה כמה מוזר זה שהשפתיים הדקות לא מורגשות ככה בנשיקה. אחר כך בעודי שוכבת מעליו ומתנשקת איתו, התלהבתי מהקונספט והוא צחק שאני מועכת לו את הפרצוף.
במהלך השנים, לא יודעת לומר למה, הנשיקות המועדפות עליי היו בלי לשון. לרוב בהתחלה הייתה לשון כי ככה עושים, אבל עם הזמן הגברים שאיתי התרגלו שרוב הנשיקות הן בלי לשון. לחלקם זה היה קשה יותר ולחלקם פחות. היו מקרים שהמחשבה על הלשונות מתערבבות הגעילה אותי נקודתית, אפילו אם נשיקות היו בסטנדרט. יש כמה גברים שנשיקות איתם בכלל לא היו בתפריט. סקס נטול נשיקות. אצל רובם זה היה הדדי ושנינו לא הרגשנו רצון או צורך בזה. רק עם אחד זה היה חד צדדי מהצד שלו, בעוד שאני רציתי נשיקות.
לשולט שלי זה היה קשה, אבל לא אמר לי כלום. לקח לי זמן להיפתח, וככל שנפתחתי אליו יותר ככה גם הנשיקות השתנו. מאוחר יותר סיפר לי שזה היה לו מוזר שכמעט לא התנשקתי עם לשון אלא רק עם השפתיים. היום זה אחד הדברים שאני הכי נהנית מהם איתו. הופתעתי שמגע לשון שבמצבים אחרים מצאתי מגעיל, איתו זה נעים לי. איתו אני לא נזהרת שלא למעוך לו את הפרצוף. אני נותנת לעצמי להתרגש ולהרגיש.
אני חושבת שזה המהות של זה - אני לגמרי into it. בלי עכבות. לא בטוחה שהיה לי mode כזה בראש לפני כן. האמת, לא היה לי מישהו שאיפשר לי פשוט להיות אני. תמיד הייתי במקום של זהירות. תמיד הרגשתי שאני יותר מדי - יותר מדי חופרת, יותר מדי רוצה, יותר מדי מרגישה, יותר מדי אכפת לי. הכל בעצימות גבוהה. יותר מדי בשביל מי שמולי.
היה מישהו, שמאוד רציתי, שכתב לי פעם (תקופה ארוכה אחרי הפגישה האחרונה שלנו):
"אין ולא היתה לך מעולם סיבה להקטין את עצמך. יום אחד תגלי שהכל בראש והכל מתחיל מאיזה סיפור קטן בילדות שלך שגרם לך לפחד מהעולם.
שימי קצוץ ותעשי מה שטוב לך".
ואולי הוא צודק. ואולי לא ואני בכל זאת צריכה ללמוד למנן אותי. ומצד שני, מולו תמיד הרגשתי שאני יותר מדי בהכל. ההיכרות איתו נתנה לי הרבה סטירות. למדתי מהן, ועדיין מנסה ליישם.
מה שבטוח, לא יודעת למה בעצם התחלתי את הפוסט הזה ואיך הגיע לאן שהגיע. אולי זו הרגשנות שמגיעה אצלי כשלוקחת כדור להפרעות קשב. אולי זה בכלל הורמונלי. אולי שילוב של הכל. קיא מילים.