לפני שבוע. יום שבת, 14 בפברואר 2026 בשעה 15:19
לפעמים אני מספרת לו על הצלקות שלי. אלו של הנפש. על הרבה הוא כבר יודע, הרבה דברים שסיפרתי לו שלא דיברתי עליהם עם אף אחד למעט מטפלים/ות שהיו לי. מדי פעם עולים עוד דברים, האחרון היה הזיכרון הטראומתי של ניתוח בילדות (הניתוח היה בסדר, החוויה סביבו ממש לא).
דברים מהילדות נחרטים. אני יכולה להרגיש אותם מהדהדים במשפחה גם היום. דברים שקבעו סדרי עולם בהתנהלות המשפחתית. דברים מהילדות של ההורים שלי שהשפיעו עליהם הלאה.
לפעמים יש דברים שהייתי רוצה לכתוב פה, אבל אלה דברים שאם מישהו מהסביבה הקרובה במקרה יקרא הוא מיד יידע לזהות אותי וזה מבאס, כי אלה דברים שבאמת הייתי שמחה לפרוק. מצד שני אלה דברים שכנראה היו עצובים לקריאה, אז אולי עדיף ככה.