רוב הזמן אני לא מרגישה את הגיל שלי והמספר רודף אותי רק בהקשר של ביציות מתפוצצות והעובדה שאני לא רוצה להביא ילדים לבד וכרגע אין בן זוג באופק (ולמרות הרצון הכללי, ב-90% מהזמן אני מרגישה שלא נכון לי שיהיה לי אחד כרגע).
ואז מגיעים ימים קשים יותר, שבדרך כלל הם גם מגיעים בקבוצות, ואני מרגישה כמו מישהי בגוף של בת 80 שמזדקנת מנטלית מרגע לרגע רק בגלל המצב הפיזי. אחד המצבים הקיצוניים יותר שלמדתי על עצמי הוא שדלקת במפרק מסוים ממש מכניסה אותי לדיכאון כשהיא מתפרצת, אבל דיכאון רציני כזה, לא איזה דכדוך בקטנה. שמתי לב לזה בפעם הראשונה, אבל לא התעמקתי. בפעם השנייה המצב היה די גרוע ואז קיבלתי טיפול לדלקת ותוך יומיים, עם השיפור בדלקת, גם מצב הרוח השתפר פלאים.
אז התקופה הזאת במגמת בדיקה איך אני משפרת את המצב, וזה מאוד לא פשוט. עוד מטלה לרשימה ארוכה. עוד משהו ללמוד ולהשתפר בו