העולם בקצב אחר. או שאולי זו אני שבקצב אחר ממנו.
יש רגעים שאני מרגישה שקשה לי להסתנכרן. השבוע אני בהרגשה כזאת, שכל דבר קשה לי להבין. שאני בדיליי. כאילו המוח שלי צעד אחד אחורה.
אני חיה לא בריא. אני מודעת לזה. יש דברים שאני פועלת לשפר. יש דברים שלא מספיק. אם לא היה צריך כסף כדי להתנהל בעולם, סיכוי טוב שהייתי מפסיקה לעבוד לתקופה ארוכה שבה הייתי מחפשת את הדברים שעושים לי טוב. בינתיים זה פילאטיס מכשירים שחזרתי אליו אחרי שנים בלי, ועדיין אני אוהבת את זה כל כך. משאיר כזאת תחושה טובה אחרי ומכלום שיעורים אני כבר מרגישה את ההשפעה על הגוף.
הדבר שהכי קשה לי זה להפסיק עם סוכר כמעט לגמרי ולאכול יותר מסודר ובריא. אני יודעת שכשאני מקפידה הכל אצלי בגוף יותר טוב. הבעיה שסוכר זה כל כך טעים ואני באמת אחת שמתפנקת על אוכל טוב.
חוץ מזה בא לי מסאג'ים קבועים. על בסיס יומיומי.
אוף.