אני מתקשה לחוש כאב. כאב פיזי. כאבים נפשיים אני חווה כמו כל אחד אחר, אולי אפילו בעוצמה גדולה יותר. הפרעה דו-קוטבית. זה השם הרשמי של האבחנה. אבל אני מדבר על כאב פיזי. לא על הראש שלי עכשיו.
אני תמיד אוהב את העיסוי החזק ביותר. רוצה את החיבוק המוחץ ביותר. שתתפסי לי את הזין ללא עדינות.
אני לא מזוכיסט, חלילה. זה סף הכאב הזה שהחליט להיות גבוה. אני מסוגל לספוג בלי ליפול. לחטוף ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. את יכולה להתנגד. לבעוט. לנשוך. זה נחמד, נותן לי אתגר. אבל אני לא חש כאב. באמת שלא. לעיתים, רק הסימנים הכהים על עורי, מזכירים לי שקיבלתי מכה.
אני לא רוצה לחוות כאב. אני מרוצה מהמצב. אבל תביני - אני לא בובת חרסינה. להפך. תתאמצי. תגעי בי חזק. מאוד. שאוכל להרגיש. להתרגש. שיעמוד לי הזין. אני צריך להרגיש. מגע על העור. לטיפה לא תעזור. מגע רך לא יורגש.
תהיי חזקה.
מזוכיסטית.
וחזקה.