מהכרותי עם עולם השליטה, ועם האנשים המסתובבים פה ובמקומות נוספים - למדתי שישנם גברים המגדירים עצמם "שולטים" ששולחים את ה"נשלטות" שלהם לחפש בת זוג נוספת לצרף אליהם.
הגישה שלי לנושא אמביוולנטית - בגלל הצורה שבה זה קורה.
אתחיל עם השלילה, רבים הגברים המנצלים את המצב, את ה"שליטה" שלו על זוגתו לגוון את חייו בלי קשר לרצונותיה של זוגתו. גם מקרים כאלו קורים, למצער, כמו הרבה מקרים אחרים של ניצול מכל סוג. ואני מתמלא חימה כשאני שומע דברים כאלו.
ולעמות זאת....החיוב.
לאחר 10 שנות נישואים, גירושים, ומערכות יחסים - הגעתי למסקנה, שלהיות עם בן/בת זוג אחד כל החיים לא טבעי לי (כמו להרבה אחרים). לאחר נסיונות במערכות יחסים אלטרנטיביות (כמו פוליאמוריה ועוד..) המסקנה אליה הגעתי היא פשוטה - אני איש של אשה אחת וכשאני מוצא אותה - לבנות איתה מערכת ציפיות שתאפשר לשנינו לחיות בשלום עם המאוויים שלנו.
מערכת הציפיות שאני בונה עם זוגתי, בנויה על החלטות ופשרות ששניינו מסכימים עליהם על מנת לשמור על הקשר שלנו, ועל אהבתנו. כאשר הייתי במערכת יחסים פוליאמורית, היינו שנינו חופשיים לחלוטין לעשות מחוץ לבית כל שיחפוץ ליבנו, כל עוד זה בטוח (קונדום) ולא פוגע/מבטל תוכניות עם בן/בת הזוג.
עם הזמן, הגעתי למסקנה שפוליאמוריה לא מתאימה לי, ואני כן רוצה מערכת יחסים בודדת. עם אשה אחת. שיבנה ביננו אמון מלא. אך! מה קורה עם השאיפה האינסופית הזו תמיד לחפש גיוון? אז במערכת היחסים הנוכחית, מצאנו פשרה שמתאימה לשנינו. מדי פעם בפעם, נצרף אלינו. פעם גבר, פעם אשה, אולי זוג וכו. העיקר - שתשאר כנות מלאה, שזו תהיה חוויה משותפת, ושלא תזניח אף אחד מבני הזוג (גבר, אשה וכו), ושאף אחד לא יבגוד, ושבסוף היום - נבין שזה רק פלפל, וזה רק אנחנו נגד כל העולם.
