לפני 10 שנים. 8 ביוני 2014 בשעה 9:53
כשעורה קורא לי לסמן אותו,
להשאיר את פסי האודם
לאורכו,
לרוחבו,
אני נענה.
כשעורה קורא לי לסמן אותו,
אני נותן דרור לרצוני,
נענה לקריאתו,
ומשאיר את חבורות
הצלפותי
עליו.
כשעורה קורא לי לסמן אותו,
אני מתרעם,
מסרב לתכתיב,
לגבולות -
ומסמן גם את
נשמתה.