ממתין בביתי לבואך.
כשתגיעי, עינייך יושפלו וחיוכך יתרחב. נשיקה חפוזה ופונים לספה. אני אמזוג יין. את הרי אוהבת לסיים את יומך עם כוס יין צוננת. קלינק צלול ישמע, ואז תספרי לי את קורותייך היום. אני אקשיב. ומילותינו ישתלבו לכדי שיחה. וידי ילטפו כל פיסה חשופה של עורך. התגעגעתי אליו. לריחו. ואט אט, גופך יענה לי. יגיב למגעי בתנועה עדינה כנגד ידי המלטפת.
ההמשך הרי ידוע. המילים יתלהטו. הקצב יגבר. בנקודה מסויימת אקום ואמשוך אותך עימי, אכופף את גווך ואחשוף את אחורייך. ידי תשלח את האבזם, ותפתח אותו - תוך כדי משיכת החגורה מהמכנסיים. אעמוד מעלייך, מעין סוקר-בוחן את ישבנך. מצליף עליו בעדינות בחגורת העור העבה, המקופלת לשניים. מרגילך למגע העור המעובד בעורך החם.
ההצלפה החזקה תגיע בהפתעה. היא תמיד מפתיעה. והיא מוציאה ספק אנקה ספק צווחה מגרונך. ואני ממשיך. בכוח. ואוחז בך. גם כן בכוח. מונע ממך לברוח. להתפתל לך לאיזו פינה. להשתבלל אל עצמך.
אחר כך תשבי בצד.
תכנסי את רגלייך אל החזה. ידייך יחבקו אותן. עינייך תבהנה בנקודה כלשהי בחלל ועלבון יראה בהן. ואת תעלבי. כי את צריכה סיבה. את תחפשי בתוך תוכך את הסיבה לכאב הזה שניטח בך בכזו עוצמה. ולא תמצאי. כי את כבר זמן מה מחונכת, מתנהגת למופת. ועלבונך ירטיב את פנייך בשבילים נוצצים היורדים מעינייך ונעלמים במפל שיערך.
ואני אתן לך את ידי. ואת תאחזי בה בעוצמה. תקרבי אותה אלייך - שתחבק. שתלטף. ואמחה דימעה סוררת ואסביר לך - שוב - שלמעני את סופגת את הכאב. כי אני זקוק להכאיב. ואת תתרפקי בחיקי. שקטה.
ואני יודע כל זאת. עוד לפני שקרה.
אני יודע אותך.
