לפני 8 שנים. 30 באוגוסט 2015 בשעה 10:27
עמדתי מול המראה, מחפש את תכול עיני בשקעים הכהים שניבטו מולי. העייפות לא היתה פיזית בלבד, המתח הרב שהצטבר בגופי בתקופה האחרונה השרה לאות כבדה על איברי. יישרתי את צווארון חולצתי, מחפש פגמים בלבושי לפני צאתי אל הרחוב. קבענו להפגש לשתות משהו, היא רצתה לספר לי על הדייט שהיה לה, לשפוך את מררתה על בחירותיה בבני זוג. לרגע התפתיתי לשלוח הודעת הברזה - אך משהו מנע זאת ממני. הצורך הזה לצאת מביתי ולנשום מעט פיח ברחובות תל אביב.
בבר השכונתי, חיכתה לי הפינה הקבועה על הבר. הברמנית בניד ראש החלה מוזגת את הבירה הקבועה שלי. לא מסובך לזכור זאת לאור העובדה שבבר הלז יש רק ברז בירה אחד.
ה׳ הגיעה מספר דקות אחרי, הזמינה לעצמה, כרגיל, כוס יין לבן, נישקה אותי בריפרוף על לחיי, תקעה בפיה סיגריה דקיקה שנשלפה ממעקי תיקה והחלה לדבר. בתחילה, הקשבתי. מאזין ומהנהן, מעיר ושואל על מנת לחדד נקודות בסיפורה. אך זוג עיניים שחורות שבהקו להן מקצה הבר, הביטו בי מדי פעם - הפרו את שימת ליבי.
עיניים גדולות - כמו שאני אוהב. מאופרות בדרמטיות מאופקת, וסביבן, פנים נאות - שלא הכרתי מבאי הבר שוחחו עם עלמה נוספת שישבה בגבה אלינו.
חזרתי להאזין לה׳. אך ראשי כבר היה במקום אחר, מחשב תרחישים ומנתח מצבים. אותתי לה׳ לחדול לרגע, והיא, ברגישותה שמה לב לתמורה שבעיני, חייכה אלי ופנתה לחפש בבר את זו שגרמה לעיני לנצוץ כך.
- ללכת? שאלה היא.
- מה פתאום! עניתי.
צופים במשחק תמיד הופכים אותו למעניין יותר.
הברמנית הגישה לי עט ופיסת נייר לבקשתי, שירבטתי עליו מספר מילים, הזמנתי את המשקה המגוחך ביותר שהיה לבר להציע ושלחתי אותו לעלמה אפלת העיניים. חזרתי לשוחח עם ה׳, היא אוהבת לראות אותי משחק ומיד נרתמה לשעשועי. הברמנית חזרה אלי מחוייכת ודחפה אלי את פיסת הנייר שאך לפני רגע שילחתי למצוא את יעדה.
פרשתי את הפתק על מנת לחייך למראה הסימון עליו. ה׳ ניסתה לחטוף ממני את הפתק, לראות מה כתבתי, ומיד חזרה בה למראה מבטי. בפעם השניה היא התעשתה וביקשה לראות את תוכנו. הפעם מבטי התרכך והחלקתי את הפתק על הבר לעברה.
בינות לקמטי הנייר, היא קראה את כתב היד שלי ״ישנם משחקים להם לא דרוש דבר מלבד עיניים שחורות ולא מעט אומץ, שנשחק?״ ומתחת שתי מילים נוספות בכתב ידי ״כן״ ו״לא״.
סביב ה״כן״ היה עיגול מדויק להפליא בדיו ירוקה.
הפכתי את הפתק ושירבטתי עליו משפט נוסף, מאותת לברמנית לאסוף אותו ומזמין לאפלת העיניים וחברתה סיבוב נוסף של המשקה אותו הן שותות, ושבתי לשוחח עם ה׳.
שעה קלה מאוחר יותר, עת צעדתי מהבר לדירתי רטט הטלפון בכיסי עם קבלת הודעה שלשונה היתה, ״יערה. וסיימתי פה״.
מחוגי השעון שלי נצצו לאור תאורת הרחוב, מצביעים על שעת הערב המאוחרת, מעט לפני חצות. חככתי לרגע בדעתי והשבתי להודעתה. את כתובתי ואת המילה ״עכשיו״. מיהרתי לעלות לדירתי, בוחן שוב את הכהות שהצטברה סביב עיני שניבטו אלי מהמראה במעלית.
דפיקה חרישית על דלתי אותתה לי כי הגיעה השעה להתחיל במשחקים. לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת.
† † †
