ילדתי, אני קורא לה.
אבא, היא עונה.
אין משחק שאנו נמנעים מלשחק. אין דבר שהינו טאבו. איסור. אנו חווים את מה שהחיים מסוגלים לספק לנו בתאווה גדולה. תמיד מחפשים לתור אחר גבול נוסף ולחצות אותו.
ואנו מתנסים. חוצים ימים ויבשות בחיפושים אחר ריגוש. אחר תוספת מעניינת נוספת למשחקינו. ולאחרונה, החלנו מצרפים אלינו לניסיון דמויות שונות, גברים ונשים המחפשים חוויות מעניינות. לא סתם פורקן רגעי, לא עבור מין חסר חשיבות. וניסיונות אלו מעניינים בחלקם, מרגשים בחלק אחר. אך תמיד מלמדים אותנו עוד על עצמנו. ועל שאיפותינו והמאווים שלנו.
וילדתי מבקשת לה אחות. מישהי לחלוק איתה את חוויותיה. לשתף אותה במשחקים שלנו. מישהי שמחפשת גם היא אחות, ואב.
החלטתי להרתם למאמציה למצוא לה אחות. לפרסם את הפוסט הזה. אחרי הכל, אין הרבה דברים שלא אעשה עבור קטנתי.
אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ.
בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִּקְרָאֶה וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה עַד מָה תַעְלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ.
...
[הרב אברהם חזן מגרונה, המאה ה-13, קטע מתפילת ראש השנה]
