ספרים.
זה זמן מה שאינני מצליח לסיים לקרא ספרים. זה לא שאינני קורא, חלילה, אלא שמעטים הספרים המצליחים לגרום לי להחזיק בהם עד שיסתיימו. זה מרגיש כה עצוב לעיתים, האם עד כדי כך איבדתי עניין?! הן משתוקק אני לדעת איך יסתיים מסעו של זה, או איך יגיע לקיצו סיפורה הפתלתל של זו - מודע להבטחה שצופנות בחובן האותיות והמילים הממתינות לי בשורות, דף אחר דף, סדורות אלי פסיק או נקודה על מנת לסיים איזה סוף - ועם זאת, אינני מצליח לשוב וליטול את אותו הספר ולהמשיך מהנקודה בה הפסקתי.
קורה ואני מתחיל ספר שכזה מחדש, תוך אמונה כי הפעם הקודמת בה נקרה לידי היתה הזמן הלא נכון, ומגלה למפח נפשי שאני כמעט תמיד עוצר באותה נקודה.
† † †
בעבר התגאתי שכל ספר שקראתי, סיימתי. כל ספר - מכל ז'אנר. אם נטלתי אותו במטרה לקרא הייתי חייב לסיים אותו, עוד ביטוי להפרעות הקטנות שלמדתי לחיות איתן. להפרעה זו היו תופעות לוואי, פעמים בהן ספרים שנדמה היה כי הם לא ראויים לקריאה התגלו כאוצר של ממש בעוד שגם דברים הפוכים קרו כמו יצירות מופת שקריאתן הסתיימה באכזבה - כשתופעת הלוואי הברורה מאליה, קראתי הרבה ספרים.
אז, כשעוד סיימתי לקרא כל ספר מתוך אותה הפרעה שכפתה עצמה עלי, תמיד היה את הספר ההוא, זה שמעולם לא הצלחתי לסיים, ניצב זחוח בספרייה דחוק בין אחיו בז לי בנצחונו ומרביץ בי ענווה.
† † †
היה לי פעם כח על, אולי הוא עדיין קיים, אינני יודע, לא ניסיתיו לאחרונה. אין לו קשר למוטציה או חשיפה לקרינה ואין הוא מעניק כוחות להזיז הרים או לקרא את מחשבות הזולת (האימה!) - אנסח אותו כך: "אמור לי איזה ספר אהבת בעבר, ואמצא לך ספר שיחזיר לך את חדוות הקריאה", לא הייתי קורא לזה כוח על ללא הניסיון המוצלח בו בקרב מכרי אך האירוניה הניתזת לכל עבר מניסוח זה אל מול הפסקה הראשונה רק ממחישה ביתר שאת ביטויים כה בנאלים על הליכה ברגליים יחפות וסנדלרים.
ובינתיים, כאשר אני מסיים ספר, תמיד נשאר אותו חלל תוהה מה הלאה, הן ליוויתי דמויות כל חייהן והייתי שותף להפתחותם של רעיונות אדירים, צפיתי בממלכות קמות ונופלות וראיתי את לונדון במאה ה-19 מבעד לעיניו של באטלר שחור וכעת, כל שנותר הוא ריקנות, אין.
† † †
חבר יקר שהכיר את השיגעון שלי אמר לי פעם "אתה יודע שלעולם לא תספיק לקרא את כל הספרים בעולם? מדוע אתה נלחם לסיים כל ספר? אם אתה נתקע, שחרר, עבור לספר הבא, עד שמשהו יתפוס אותך".
† † †
מאז, אני משחרר יותר מדי ספרים.
מעט מדי סיימתי.
אולי זה מה שהוא אמר, אולי זו אותה ריקנות שמרחיקה אותי מסופים.
ואולי יום אחד יהיה לי כוח על.
אולי.
