"גרפיטי", בלשון העם.
העיר מלאה בהם, ואני מחפש אותם. תמיד. בכל עיר בה אני מבקר, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל. נישאים על קירות ענק או נחבאים בין תוואי העיר. וגם ידי אינן יבשות מצבע, ופרי מכחולי או תרסיס הצבע מעטרים את רחובות העיר.
לפני מספר שנים, לאחד מהפרוייקטים שלי, התלוותה אלי נערה שאיתה יצאתי והיא מיד התאהבה באמנות הרחוב, בריגוש, בנון קונפורמיזם ואף בואנדליזם עצמו.
זמן מה לאחר אותו סיבוב בו פיזרנו "דאלקים" בשלל צבעים (אפילו בצבעים זרחניים) ברחבי העיר יחדיו, נפרדו דרכנו.
את חוסר שביעות רצונה מפרידתנו היא הביעה בריסוס משפטים משלה על קירות העיר, רובם בשכונתי, סביב אזור מגורי - שלא אפספס חלילה.
ועד היום, בעוד אני צועד ברחובות עירי, חיוך עולה על פני למראה "גרפיטי" זה או אחר שנעשה בשבילי. עבורי.
לא סתם העיר הזו היא חצרי.
להלן טעימה מאותן פיסות אומנות שנעשו עבורי.
