כְּשֶׁאַתָּה חִוֵּר מִצַּעַר
מִתְחַפֵּר בִּשְׁתִיקָתְךָ
תַּן לִי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ
וְלָלֶכֶת בֵּין צְלָלֶיךָ
לִהְיוֹת אִתְּךָ
לֹא אֶשְׁאַל אוֹתְךָ מַדּוּעַ
לֹא אַחְרִיד אֶת בְּדִידוּתְךָ
זְהִירָה, כְּמוֹ מְהַסֶּסֶת
בְּאוֹתוֹת חִבָּה וְחֶסֶד
אֲדַבֵּר אִתְּךָ
יֵשׁ בִּי כּוֹחַ, יֵשׁ בִּי כּוֹחַ,
אַל תָּחוּס עָלַי
אַל תַּפְרִיעַ לַקּוֹצִים שֶׁלְּךָ
לִשְׂרֹט אֶת רַגְלַי
כְּשֶׁאַתָּה עָיֵף עַד מָוֶת
לֹא נִרְדַּם בַּחֲשֵׁכָה
בְּשָׁעָה שֶׁסִּיּוּטֶיךָ
מִרְדָּפִים חֲלוֹמוֹתֶיךָ
אֶשָּׁאֵר אִתְּךָ
עַל יָדְךָ אֲנִי נוֹדֶדֶת
בֵּין שְׁנָתְךָ לִיקִיצָתְךָ
הַמִּלִּים שֶׁלִּי שְׁבִירוֹת הֵן
וְכַפּוֹת יָדִי קְטַנּוֹת הֵן
אַךְ הֵן לְצִדְּךָ
כְּשֶׁאֶרְאֶה, אוֹ כְּשֶׁתֹּאמַר לִי
חֶרֶשׁ, חֲרִישִׁי
כִּי מְתֶיךָ מִתְקַבְּצִים
גַּם אֲנִי אַרְכִּין רָאשִׁי
[רחל שפירא]
