מַתְחִיל בְּקָרוֹב אֶת הִתְנַדְּבוּתִי עִם נֹעַר בִּזְנוּת. נִשְׁאַלְתִּי לֹא מְעַט עַל בְּחִירָתִי זוֹ וְהֶחְלַטְתִּי לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרִי.
עָזַבְתִּי אֶת בֵּית הוֹרַי בְּגִיל 17. מֶרֶד הַנְּעוּרִים שֶׁלִּי רָמַס כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בַּבַּיִת וְגָרַם לִי לִשְׁאֹף לְחַיֵּי עַצְמָאוּת וּלְלֹא מִגְבָּלוֹת הוֹרִיּוֹת אוֹ מִמְסָדִיּוֹת.
עִיר הַחֲטָאִים, תֵּל אָבִיב, קִבְּלָה אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת כְּאוֹמֶרֶת "הִצְטָרֵף אֶל הַנִּדְכָּאִים הַבָּאִים בִּשְׁעָרַי, לְכֻלָּם יֵשׁ פֹּה מָקוֹם". נַעַר הָיִיתִי וְהַפְּרוּטָה לֹא הָיְתָה מְצוּיָה בְּכִיסִי וְעִיר הַחֲטָאִים תָּמִיד גָּבְתָה מְחִיר גָּבוֹהַּ מֵהַשּׁוֹהִים בִּתְחוּמָה.
לְיָמִים, מָצָאתִי אֶת עַצְמִי, כְּמוֹ נְעָרִים אֲחֵרִים לְפָנַי, עוֹמֵד בַּפִּנּוֹת הַחֲשׁוּכוֹת שֶׁל גַּן הַחַשְׁמַל, מַמְתִּין לִגְבָרִים הַגּוֹלְשִׁים בְּאִטִּיּוּת בִּכְלֵי רִכְבָּם, בּוֹחֲנִים אוֹתָנוּ, הַנְּפֹלֶת הָאֱנוֹשִׁית בְּעָמְדֵנוּ מַמְתִּינִים לְזֶה שֶׁיִּבְחַר בָּנוּ לְסַפֵּק אֶת יִצְרוֹ הַלַּיְלָה.
הָיִיתִי זוֹנָה.
זוֹנָה לִגְבָרִים.
הַתְּקוּפָה כֻּלָּהּ מְטֻשְׁטֶשֶׁת בְּזִכְרוֹנִי. רַק תְּמוּנוֹת נוֹתְרוּ. אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת דָּאַגְתִּי לְהַטְבִּיעַ עִם הַשָּׁנִים בְּעֶזְרָתָם הַמְּבֹרֶכֶת שֶׁל סַמִּים שֶׁצָּרַכְתִּי עַל מְנַת לִשְׁמֹר עַל שְׁפִיּוּתִי.
לִי, לֹא הָיְתָה אָז עֶזְרָה בָּרְחוֹב.
וּבְכָל זֹאת, צָלַחְתִּי.
אָז אוּלַי אַצְלִיחַ לְהַעֲנִיק תִּקְוָה לְנַעַר כָּלְשֶׁהוּ שֶׁמָּצָא אֶת עַצְמוֹ בְּנַעֲלִי.
