עָצוּר וּפָרוּשׁ הוּא אֲחִי יַעֲקֹב, אֲבָל בְּהִתְבַּקָּעוֹ, כָּל מֵרָרָתוֹ נִשְׁפֶּכֶת:"זֶה שֶׁהֵם לֹא סִפְּרוּ לִי אֵיךְ הוּא נֶהֱרַג, זֶה שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לַחֲקֹר וְלִבְדֹּק וּלְגַלּוֹת בְּעַצְמִי, זֶה עוֹד מִלֵּא. אֲבָל הַנִּסּוּחַ הַזֶּה, הַ'נָפַל בְּמִלּוּי תַּפְקִידוֹ' הַזֶּה, זֶה מָה שֶׁמְּשַׁגֵּעַ אוֹתִי." יָד בְּיָד עָמַדְנוּ אֵצֶל הַמַּצֵּבָה וְגֶדֶם אֶצְבָּעוֹ שֶׁל אֲחִי בּוֹעֵר בְּיָדִי. "נָפַל בְּמִלּוּי תַּפְקִידוֹ", אָמַר בְּבוּז מַר, "כְּמוֹ פָּקִיד שֶׁהִתְחַלֵּק עַל שְׁלוּלִית תֵּה בַּמִּשְׂרָד. גַּם הוּא נָפַל בְּמִלּוּי תַּפְקִידוֹ, לֹא?" וְאַחַר כָּךְ, בְּקוֹל נָמוּךְ יוֹתֵר, הוֹסִיף:"וְלֹא בְּמִלּוּי תַּפְקִידוֹ הוּא נָפַל. הוּא נָפַל בְּמִלּוּי תַּפְקִידָם. בִּגְלַל כַּמָּה קְצִינִים מְטֻמְטָמִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֵיךְ לְהוֹצִיא חֻלְיוֹת לְשֶׁטַח, וּבִגְלַל כַּמָּה חַיָּלִים הִסּטְרִיִּים שֶׁקֹּדֶם יָרוּ בּוֹ וְאַחַר כָּךְ לֹא הִצְלִיחוּ לִמְצֹא אוֹתוֹ עַד שֶׁנִּגְמַר לוֹ כָּל הַדָּם. אָז עַכְשָׁו הֵם אוֹמְרִים לִי, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה, שֶׁכָּל מִי שֶׁנֶּהֱרַג הוּא חָלָל. לֹא מְשַׁנֶּה אִם בַּקְּרָב אוֹ בְּאִמּוּנִים אוֹ בִּתְאוּנָה. אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתָם וְאֶת הַחֲגִיגוֹת שֶׁלָּהֶם! אֲנִי לֹא בָּעֵסֶק שֶׁלָּהֶם וַאֲנִי לֹא מִתְכּוֹנֵן לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָקִים שֶׁלָּהֶם. לֹא רוֹצָה אֶת הָאַנְדַּרְטָאוֹת שֶׁלָּהֶם וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן לְאַף אֶחָד לְהִשְׁתַּלֵּט לִי עַל הַחַיִּים! "אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה יְמֵי זִכָּרוֹן יֵשׁ לְמִשְׁפָּחָה כְּזֹאת בְּשָׁנָה? יוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַמְּדִינָה, וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַחֲטִיבָה,וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן שֶׁל הַיְּחִידָה, וְשֶׁל הַפִּקּוּד וְשֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר וְשֶׁל הַכְּפָר, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְמֵם אֲפִלּוּ רֶגַע. וְהַיְּמֵי זִכָּרוֹן שֶׁלִּי, מָה אִתָּם? הַיּוֹם שֶׁהוּא נוֹלָד, וְהַיּוֹם שֶׁהוּא נָפַל, וְהַיּוֹם שֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה? וּמָה עִם רֶגַע הַזִּכָּרוֹן כְּשֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל יַד עֵץ שֶׁהוּא נָפַל מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהָיָה בֶּן שֵׁשׁ? וְהַדַּקָּה דּוּמִיָּה כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה בָּרְחוֹב מִישֶׁהוּ בְּלוֹנְדִּינִי כָּמוֹהוּ? וְהַמְּקוֹמוֹת? כַּמָּה שֶׁזֶּה נָדוֹשׁ וְכַמָּה שֶׁזֶּה נוֹרָא. זֶה לֹא רַק הַקֶּבֶר, זֶה גַּם הָאַנְדַּרְטָה שֶׁל הַכְּפָר, וְהָאַנְדַּרְטָה שֶׁל הַחֲטִיבָה, וְהָאַנְדַּרְטָה שֶׁל הַפִּקּוּד, וְגַלְעֵד פֹּה וְגַלְעֵד שָׁם וְהַלּוּחַ זִכָּרוֹן בְּבֵית הַסֵּפֶר. וְחוּץ מִזֶּה,יֵשׁ הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הוּא נֶהֱרַג, שֶׁבְּאֶרֶץ הַזֹּאת זֶה אַף פַּעַם לֹא רָחוֹק יוֹתֵר מִדַּי מֵהַבַּיִת, וְהַמָּקוֹם שֶׁלּוֹ לְיַד הַשֻּׁלְחָן, וּכְשֶׁעוֹרְכִים אֶת הַשֻּׁלְחָן אַתָּה תָּמִיד חוֹשֵׁב אִם לָשִׂים גַּם אֶת הַצַּלַּחַת שֶׁלּוֹ. וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתְךָ בְּמִשְׂרָד מֶמְשַׁלְתִּי כַּמָּה יְלָדִים יֵשׁ לְךָ, מָה לַעֲנוֹת, שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה?"
[עשו, מאיר שלו - יום הזיכרון, התש"פ]
