בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

#דובי

החרדות שלי, בצורת מילים.
לפני 7 שנים. 6 במרץ 2017 בשעה 21:16

זאת הפעם השנייה שאני כותב את קורות החיים שלי, ולא להשוויץ או משהו - אבל אם הייתי מציג את המסמך הזה בדייט ראשון, ישר היו מציעים לי נישואין. 

 

אילו רק החשש והפחדים במציאות היו פוגשים את האיש שעל הדף - הרי לכם חומר ואנטי חומר בעת ובעונה אחת. 

 

#דיסוננס_קוגניטיבי

לפני 7 שנים. 4 במרץ 2017 בשעה 10:01

יש סיפור קצר של shel silverstein שהולך-

 

“She had blue skin,

And so did he.

He kept it hid

And so did she.

They searched for blue

Their whole life through,

Then passed right by-

And never knew."

 

הרבה מאיתנו, וגם אני, חרדים לפרטיות שלנו. נמנעים מפומביות. אבל זה לא עוצר את המוח מלחשוב.

"גם הבוס שלי כאן? גם המפקד מהצבא? האישה מהתחנת אוטובוס בדרך לעבודה? השמוק שעקף בתור ליום פתוח באוניברסיטה?"

 

אני חושב שזאת יכולה להיות הגרסה העדכנית של לדמיין אנשים בתחתונים. 

לפני 7 שנים. 3 במרץ 2017 בשעה 21:37

אני חושב שזאת אחת השאלות שמטרידות אותי יותר מכל דבר אחר באתר הזה. 

 

-במידה מסוימת - אם היו reviews לכל משתמש, ובקלות יכולת לדרג את האנשים שאתה מדבר איתם (ולעדכן במידה שדעתך משתנה) - הרי שבקלות יכולנו לשפוט את טיבו של אדם. 

 

- במידה הפוכה-  חלק מהאתגר והיופי בלמצוא את האדם הנכון הוא מהקושי שבנושא. הגרסה של האתר הזה ל-"מי שלא נשם אבק דרכים, לא יזכה לשאוף אוויר פסגות".

 

אני חושב שזאת אחת הסיבות המרכזיות לפתוח בלוג. זה מסנן מהר ובקלות אנשים מעניינים ואיכותיים. הלוואי שהבלוג הזה יעמוד בקריטריונים.