הגענו לחדרון הכביסה המוגף בתריסים. מכיוון שחבל הכביסה נמצא מחוץ לחלון הייתי חייבת לפתוח את החלון לרווחה.
"למה?! למה את פותחת את החלון?!?!", שאל אותי המתבכיין. הבטתי בו במבט מרוגז והשבתי "למה?! כדי לתלות את הכביסה!". פתחתי את החלון לרווחה וקרני השמש נפלו על גופו הנעוץ באטבים.
"אבל!, אבל אבל...." הוא התחיל להתבכיין ולהתלונן. "סתום", אמרתי, שלפתי בוקסר רטוב ממכונת הכביסה, גילגלתי אותו לכדור ודחפתי אותו טוב טוב לפיו של הבכיין. ברגע שעשיתי זאת הוא פער את עיניו בבהלה ועיניו בהו בקדחתנות החוצה מחשש שמישהו יראה אותו כך. כנראה שהאדרנלין מהפחד עשה במתבכיין את שלו כי הזין שלו הזדקר עוד יותר. הסתכלתי עליו וגיחכתי.
שיחררתי אטב אחד מפטמתו כדי לתלות את הגופיה הורודה האהובה עלי, וברגע ששיחררתי הוא החניק זעקה אל הבוקסר הטחוב בפיו. הוא נשם במהירות ועצם את עיניו בחוזקה. העברתי אצבע על פטמתו הכואבת , לחצתי עליה ומשכתי אותה. הוצאתי את הבוקסר מפיו ושמעתי אותו מתחנן בקול חלש "בבקשה ממך, בבקשה! זה כואב לי. בבקשה תפסיקי, אני אעשה הכל!". בתגובה לתחנוניו שיחקתי עם האטב שעל אפו ושיחררתי אותו. הוא זעק בכאב ומיצמץ בעיניו. החזרתי חזרה את הבוקסר לפיו המרייר.
לפתע במרפסת שבבניין ממול הופיע שמעון הנמר עם מטאטא ביד. שמעון הנמר היה ערס לייט, חמוד, אחד כזה שתמיד שואל מה שלומך. הוא הסתכל עלי, הניד בראש וצעק "אההה אפרת! מה המצב??". "הכל טוב נמי, תולה כביסה, אתה רואה...מה איתך?". "פסדר פסדר עושה ניקיון שהאישה תהיה מרוצה". הבטתי על הכרית הבכיינית שלידי ואמרתי לו בחיוך, "יש לך מה ללמוד משמעון, אתה רואה". הוא הנהן במרץ והתנשם במהירות, נבהל מהנוכחות של שמעון מולנו.
אחרי כמה רגעים שמעון נעצר, הניח כף יד על מצחו וצמצם את עיניו. עיניו קלטו את הבכיין עומד בפינת החדר. "אפי יא גנוב! מה אתה עושה שם?", צעק לו שמעון. צעקתי לשמעון בחזרה "אתה לא מאמין שמעון, אבל אפי התקבל לתפקיד בהצגה על האינקוויזיציה הספרדית ואני עוזרת לו להתאמן לתפקיד. רוצה לראות?". "בטח יא מצחיקה!", צעק לי שמעון בחזרה. הוצאתי את הבוקסר מפיו של המתבכיין ושלפתי 2 אטבים במהירות מהביצים שלו. הוא מיד זעק זעקה קורעת לב והתחיל להתקפל. נתתי לו 2 סטירות- סטירה על כל לחי וייצבתי אותו בחזרה. שמעון מחא כפיים בהתלהבות וצעק "וואו!!! ממש האמנתי לזה יא גנוב! שיהיה לך בהצלחה אפי. הסוף ללשכב על הספה כל היום, הא?", שמעון קרץ לנו ,נכנס חזרה לביתו ונופפתי לו לשלום.
החזרתי את 2 האטבים ששיחרתי מהביצים של המתבכיין בחזרה לביצים שלו וצפיתי בו מתקפל קצת ונושם מהר, מתאפק שלא לבכות. לאחר דקה הוא התחיל לדמוע ופניו התעוותו. פניתי אליו, ליטפתי את לחייו הבוערות ואמרתי בקול רך "אני יודעת שקשה, אבל תראה כמה כביסה עוד נותרה לי לתלות. תיאלץ להחזיק מעמד עד אז". ליטפתי מעט את קצה הזין הזקור שלו והרגעתי אותו. התנתקתי לרגע מהקצה ואגנו כבר התחיל לבלוט קדימה ולחפש את ידי בחזרה. "נראה שמישהו פה נהנה, הא?". הוא הנהן לחיוב בתגובה וחייך חיוך קטן, עצם את עיניו ונשם בכבדות. נדמה היה לי שנגמרו לו התלונות...וגם המילים....
המשך יבוא....
