איזה יום של עצבים, בחיי. מזמן לא היה לי יום כזה. טוב, אפשר לומר שזו תכונה של ימי ראשון. העיקר שהוא כבר כמעט ועבר מבחינתי.
"היי! מישהו בבית?", קראתי אל השקט בסלון. ניסיתי לראות, אולי, אם רעש קטן יבוא ויקדם את פני.
לא, סתם שעמום. כל השותפות יצאו או משהו. יש לזה יתרון מסוים כי אפשר להתהלך ערום בבית ולתת לכל האיברים את האוויר והחופש שהם צריכים.
נראה לי שאלך להתקלח.
זה היה רעיון טוב לתלות את מראת הגוף הזו ליד המקלחת. בא לי...בא לי קצת. בא לי קצת להסתכל על עצמי. הכרס מעט גדלה, משתפלת מעל הזין, אבל בסך הכל אני אוהב את מה שאני רואה. לא משהו שקצת ספורט לא יכול לשפר. יש לי ירכיים עבות, זוכר שפעם מישהי אמרה לי שזה סקסי. הזיכרון גורם לי לחייך.
טוב, יאללה, מקלחת. רק אכין את המגבת.
אני אוהב להתקלח במים חמימים וגם לשיר תוך כדי. הדבר שאני הכי שונא זה כשהשותפות שלי גונבות לי את המים כשאני מתקלח, ועוד משתיקות את הזמרה שלי!...אבל היום זה לא יקרה כי אני לבד פה. רק אני והמים, רק אני והשירים, רק אני...והזין.
"כאאאאאאאאן היה מכחול ואנוווווווווווו שניים מציירים ציור בתוך צבעים, שלא יוכלווווווווו לדהות!!!!!! שם! הייתה!..."
אויש, למה?! למה נכנס לי השמפו לעיניים?! למה כל פעם מחדש? ג'יזס!!!
הו, יותר טוב.
אין על מים, אין.
"שם הייתה טירה! ונהר! זורם בלי מאאאאיייים….עברתי רק כדי לראווווווווות!"
היי, מי זאת שם? שורף לי עדיין בעיניים, אבל אני בטוח שאני לא מדמיין דמות נשית ויפה בחדר האמבטיה של הבניין ממול. טוב שפתחתי את החלון 😄 ממתי גרה שם בחורה צעירה? אני רגיל לראות שם רק את הזוג הזה בגיל העמידה, זה שמזכיר לי את ההורים שלי.
"הטירההההההההה עמדה בראש הגבע! בתוכה! נפלו! הרבההההה מילים, שאיש עוד לא אמאאאאאאאאר...הפרחים שרקו מין מזמור מחמיא לטבעעעעעעע…"
בגיל ההתבגרות התחלתי לפתח את הטעם שלי בנשים. אני אוהב אותן כשהן כאלה...חדות, מתגרות, שדוניות קטנות כאלה. נשים הרבה יותר מתוחכמות מגברים לדעתי ולכן הן יותר שדוניות גם.
איזה חיוך יפה יש לה כשהיא מתכוננת להתקלח, הבחורה הזאת שבמקלחת ממול. הו, יופי, עכשיו אפשר לראות את האורך של השיער שלך, אחרי שהורדת את הגומיה. איזה אורך! וואו! ובצבע חום עשיר כזה. איך בא לי...איך בא לי שהשיער הזה ילטף לי את הזין...אז אני עוצם עיניים ומדמיין את זה. אני מעביר אצבע במגע קליל על הזין שלי, מדמיין שאלו שערות ראשה...עובר על עצמי לאט לאט, מלמעלה למטה, הכי מדגדג שאפשר. אני מצחקק ומסמיק, מחייך לעצמי.
עכשיו הזין שלי עומד, נהדר. רק שהיא לא תראה אותי בטעות, זה עלול להיות מפדח.
אני אסתובב פשוט...ו….אוי... אני לא יכול להסתובב! אילו שדיים יפים יש לה זאתי. מלאים ובהירים עם פטמה בהירה וברת-יניקה באמצע...ואני מת...פשוט מת. ולא יכול לנשום. כיף להתחיל כך את השבוע בקוצר נשימה בגלל בחורה יפה.
"עברתי רק כדייייייייי לראווווות עברתי רק כדי! לראות!!!...", אני ממשיך לשיר לעצמי בעיניים עצומות. מקסימום שתראה גבר ערום עם זין עומד, מה כבר יקרה?
ואז זה קרה.
פקחתי עיניים וראיתי אותה עטופה במגבת. היא נעצה בי עיניים מרחוק והתחלתי להתנשם מהר כתגובה לכך, הזין שלי קפץ קצת מהתרגשות. היא חייכה חיוך קר וקשה וטרקה את חלון חדר האמבטיה בחוזקה.
התוודעתי אליה הרבה לפני שערכו בינינו היכרות בעולם הממשי. צפיתי עליה מרחוק וחשבתי עליה. טוב, לא רק חשבתי...בעיקר אוננתי על צלם דמותה, כן. רק שתדעו שזה עלה לי ביוקר, אבל אז לא יכולתי לדעת את זה. בסך הכל הייתי בחור מציצן וחרמן טיפוסי.
היום היא מכנה אותי "סוטה", ובכל פעם שזה קורה הזין שלי עומד דום, כאילו היא פקדה עליו "עמוד דום!" ואסור לו לסרב. הזין שלי מכניס אותי לצרות בכל פעם. אה כן, הוא עומד כמו חייל גם כשאני אוכל פיצה.
רק בשבוע שעבר היא חזרה מהעבודה עם מגש פיצה מהביל ומה שקרה לי בתחתונים אני אפילו לא יכול לתאר לכם. אני רק יכול לומר, שזה שעשע אותה, מאוד אפילו. קוצר הנשימה המחורמן שלי גרם לצחוקה להתגלגל ולהרעיד את קצות העצבים שלי. חשבתי שאני משתגע!
מה אני כבר יכול לעשות כשהיא יושבת מולי בסלון, עם צלחת מלאה בפיצה בידה? והריח! אוי הריח!, היא ממש טובה בסאבטקסט הפסיכולוגי הזה, שתדעו. היא אפילו לא יודעת את זה.
התפשטתי והתחלתי לאונן כי "זה מה שעושים סוטים", כלשונה. הסתכלתי במבט חודר על הביסים העסיסיים שהיא נתנה במשולש הפיצה. עיני החלו להתלחלח מהנאה. או מסבל, אני לא בדיוק יודע. אוזני היו כרויות לקולות ההנאה שמעמקי גרונה הפיק לנוכח הפיצה הנלעסת בפה שלה.
"אני רוצה שתלעסי אותי כמו שאת לועסת את הפיצה", גנחתי לאוויר בלי מחשבה על ההשלכות.
היא נעצה בי מבט קשה, כמו יהלום. לא סתם השם שלה הוא יהלום. אז יהלום נעצה בי מבט קשה והמשיכה לאכול את הפיצה. אני המשכתי לאונן מולה ולמלמל שטויות מהזין שלי. זה הזין, לא אני.
זמן מה לפני שהתחילו "שעשועי הפיצה" של יהלום ניסיתי לדבר איתה על סאדו-מאזו ויחסי שליטה. הסברתי לה שאני אוהב את זה ש...שולטים עלי, אבל היא רק החמיצה פנים.
"אני לא יודעת לשלוט, בחייך, יונתן" ואז הפטירה, "יא סוטה אחד".
באותו רגע זווית פי קפצה לחצי חיוך ועיני נדלקו. היא נעצה בי מבט, והרימה גבה נוקבת בשאלה.
נשימתי התקצרה יותר ויותר ובליטה החלה להופיע במכנסי....השפלתי לעברה מבט. היא עקבה במבטה אחר מבטי המושפל ועיניה נפערו בתדהמה, "לא ידעתי שהחבר שלי כזה סוטה!", התלוננה. פניה המשיכו להחמיץ וניצני זעם הנצו בעיניה היפות.
היא כל כך יפה כשהיא חמוצה וכועסת, הלוואי שתיתן לי את הסטירה שמגיעה לי.
אבל היא לא נותנת.
"תאמין לי, אתה צריך להיכלא מאחורי סורג ובריח!", זעמה על הצעותיי ותגובות גופי עוד קצת.
היא הסתובבה ממני ויצאה מהחדר, מותירה אותי לבדי עם זקפה אדירה, קוצר נשימה ומבט מבולבל. נותרתי כך, קטטוני, עוד חצי שעה עד שחזרתי לעצמי.
אני חושב בזמן שהראש שלך עולה ויורד על הזין שלי. הפה שלך יונק אותי בכוח, בדבקות. אולי את חושבת שככה תצליחי לשאוב ממני דברים אחרים אל תוכך, אבל את לא יודעת בכלל שאת רק פה ולשון כרגע, וזהו (לפעמים את גם גרון, אבל זה כל מה שאת).
אני אוהב כשאת משתדלת לרצות, אבל אני תמיד רוצה יותר, לא מספיק לי. אז אני דוחף את הראש שלך יותר עמוק על הזין שלי. את נחנקת, נאבקת, מרביצה לי. הראש שלך קופץ למעלה, הרחק מהזין שלי, את גומעת אוויר מהר כאילו רצת לאוטובוס (מה שאת בד"כ לא עושה כי את עצלנית. כן, עדיף שתאחרי לעבודה, בסדר), כמה חוטי ריר עדיין מחברים בינינו, תלויים באוויר. אני אוסף אותם באצבעות שלי, את כולם, ומורח אותם על הפנים ההמומים שלך.
אני מושך באף שלך לכיוון הזין שלי ועוצם עיניים. מעניין על כמה זרגים התאמנת לפני שהכרת את הזין שלי, אני חושב ומצחקק. מה אכפת לי בעצם. תמשיכי למצוץ. כן, ככה בדיוק. תפתחי את הפה ותאספי את הכיפה בפה, תשאבי. תשאבי כאילו החיים שלך תלויים בזה. אני אוהב כשאת מתחננת על החיים שלך בהתלהבות, זה מעמיד לי אותו יותר בפה שלך.
קר לו, לזין שלי. אל תהיי עצלנית כמו בריצות הלא קיימות שלך לאוטובוס, מדובר פה בזין שלי אחרי הכל. התוקע הגדוש, שלא ממהר להתפרק. יש לי זין סבלני, את רואה. הוא כל כך סבלני שהלסת שלך תיפול בסוף.
ועכשיו, את תחממי אותו, את כולו. בואי. כן, ככה...תפתחי את הפה רחב ותרדי עד הסוף. לא, לא מעניין אותי שאת בוכה מהעומק, או שנזלת עפה לך מהאף. תמשיכי. נראה לי שאת צריכה עזרה בחימום, עצלנית. יד על הראש לא תזיק. כן, ככה בדיוק. החנק שלך עם הרוק עושה לי ג'קוזי על הזין, זה נהדר. אבל לא מספיק.
את שלי?
אני חושב בזמן שאני אוסף את השיער שלך, שרטוב מריר, אוחז בו חזק ומושך לאחור. התפקיד שלי הוא לנער אותך, עצלנית. אני אוהב את המבט החושש שלך, עיניים מתכווצות, נשימות מהירות. זה מעמיד לי אותו יותר. סטירה מתעופפת לכיוון הלחי השמנמונת שלך, ואז ללחי השנייה. את מנוערת מספיק? יודעת מה, לא מעניין אותי. תלקקי לי את הביצים. בדיוק. בדיוק שם. תשאבי הכל כמו שואב אבק. מעניין כמה ביצים שאבת עד שהגעת לביצים שלי. מה זה משנה בעצם, את רק פה ולשון. ועכשיו את על הביצים שלי. אז מה זה משנה.
כנראה שהצלחתי לנער אותך, אני מרוצה מעצמי. מצאתי לי פה ממושמע, בחרתי טוב. תעלי חזרה לזין, שלא יצטנן. אני רואה שקשה לך כבר להכיל אותי, אבל לא מעניין אותי כי לי יש סבלנות. אני מוכן לצפות בך מתקשה.
אני אוהב כשאת מנסה, למרות הקושי. כן, בדיוק ככה. עד הסוף, עד הגרון. הנה, בואי, אני אעזור לך להישאר שם. אני מחבב אותך מאוד כשאת נחנקת בשבילי. תמשיכי. זה קשה לך, אני יודע, אני רואה. את גם יודעת שזה לא ממש מעניין אותי. את יודעת, כשקשה לך אז קשה לי. בזין. הייתי יכול לגמור עכשיו, בחיי.
את שלי?
אני חושב בזמן שאני נעמד על הרגליים, אוחז בסנטר שלך, פותח לך את הפה ומזיין לך את הגרון. הנה, עזרתי לך, עצלנית. הפנים שלך רטובות. רוק, בכי, עיוותי תחינה. את כל כך יפה כשאת מכוערת.
הייתי יכול לגמור עכשיו, אבל לא בא לי. תשאירי את הפה פתוח. עוד. תפתחי עוד. בדיוק. פה שכיף לזיין. אני נהנה ממך, את יודעת. קולות הלעלוע שלך, תאווה לאוזניים. אח, הייתי יכול לזיין את הפה שלך לנצח.
מעניין כמה זרגים זיינו לך את הגרון לפני. אבל מה זה משנה בעצם, זה הזין שלי שמזיין לך את הגרון עכשיו.
לאט. ואז מהר מאוד. ואז לאט. ואז עמוק. כן, בדיוק ככה. מחזוריות בלתי נגמרת. אני יודע שקשה, עצלנית קטנה. אני יודע. תשאירי את הפה פתוח בשבילי, ואת הגרון עוד יותר. אני מתקרב. הנה אני בא, את מרגישה? הנה אני ניתך לפה שלך, שמקבל בברכה את כל מה שיש לי להציע. התוקע הגדוש, הזין הקדוש, בשבילך. תראי לי אותי בעצמך, תוציאי לשון. תבלעי אותי. בלעת? יפה, עצלנית קטנה.
"אני ש....לך...ק...קו...קי", שמעתי אותה לוחשת בקול קטן ורועד. רגליה עדיין רעדו ללא שליטה. ליטפתי אותן והרגעתי אותה.
"תירגעי, פרא", אמרתי לה בקול מרגיע. ראיתי את החזה שלה עולה ויורד במהירות. שלפתי ממנה את כוס הרוח מהחזה ואת המשאבה הקטנה מהדגדגן. ליטפתי את המקומות הכואבים. היא גנחה ולחשה לחישות תודה.
"את מבינה מה זה להיות שלי, פרא?", שאלתי במבט נוקב. היא בלעה רוק והנהנה בחיוב, מבטה היה מעט מזוגג.
"אז את מבינה שעוד לא סיימנו, נכון?", אמרתי לה תוך ליטופים.
היא ייללה בייאוש, עטתה על פניה מבט מתחנן. "לא...זה לא יעזור", אמרתי בקול קטן וחייכתי. הרגשתי שאש נדלקת שוב בין רגלי.
ניגשתי לכיור שהיה בחדר ושטפתי את ידי. עטיתי על ידי זוג כפפות חדש. פתחתי את הארון שהיה מעלי ואספתי משם כמה חבילות מחטים. הנחתי אותן על השולחן הקטן, שהיה קרוב לכיסא.
פניתי אל הפרא הסחוטה, הנמכתי את הכיסא והורדתי לגמרי את משענת הראש שלו. נעמדתי מעל ראשה של הפרא. ראשה היה בין רגלי ויכולתי להרגיש את הנשימות החמות שלה על הדגדגן שלי. רעדתי מעט אך התעשתתי...יש עוד כמה דברים שאני רוצה לנסות...עליה.
אחזתי בשדיים שלה ומעכתי אותם, שיחקתי עם הפטמות שלה ושמעתי אותה גונחת אל הכוס שלי. חייכתי ואספתי כמה מחטים בידי. דקרתי אותה מעט בחודה של מחט אחת, על אחד משדיה. "מרגישה את זה, פרא?", שאלתי.
הרגשתי את הנשימה שלה מהירה יותר מתחתי, ומתגברת. "כן...מרגישה. זאת….מחט?", שמעתי אותה שואלת בחשש אל הכוס שלי.
"ניחוש טוב", אמרתי בחיוך והחדרתי את המחט ליד אחת מהפטמות שלה, קצת מתחת לעורה. היא צעקה מתחתי...מתחרפנת מעט ומחרפנת אותי יחד איתה.
הנמכתי את עצמי ונתתי לה ללקק אותי, בעודי נועצת עוד מספר מחטים בקרבת הפטמות שלה- ארבע מחטים ליד כל פטמה. רכנתי מעט קדימה ונשכתי את הפטמות שלה בתורות, גרמתי לה להתנשף מהר ולצעוק אל הכוס שלי. החלק התחתון של גופי התחכך בפניה בעוצמה גוברת בעודי מעבירה אצבעות על בליטות המחטים בעורה.
התחככתי בפניה מהר ובקושי הותרתי לה אוויר לנשימה, אבל לא יכולתי להפסיק. רכבתי על חוסר האונים שהיא הפיצה סביבה וגמרתי עליו. גמרתי על פניה בלי רחמים בצעקות רמות והתנשפויות חדות.
הן נכנסו, נתתי ליולי נשיקה וליטופים לקטנות. "אז, מה החלטת?", יולי שאלה אותי מתוך החיבוק שלנו.
חייכתי חיוך קטן והנחתי את ראשי בשקע הכתף שלה. "היא שלי...לגמרי שלי...שלנו", לחשתי מתוך ריחוף.
ניגשנו כולנו אל חנית וליטפנו את הגוף שלה. שלפתי את המחטים משדיה ומעט דם זרם מהנקבים. היא ניסתה למחות אך כבר לא נותר בה כוח, היא נראתה עייפה. לקחתי מגבת לחה וניקיתי את פניה מהרטיבות שלי. נתתי לה נשיקה קטנה.
בינתיים יולי הכינה לי את מוט הברנדינג וחיממה את השבלונה עם מבער.
"נראה לי שמגיעה לך עוגייה...אפילו שתיים", אמרתי בחיוך. לקחתי עוגייה מחבילת העוגיות והאכלתי אותה. היא בלעה את החתיכות בתאוותנות ובעיניים עצומות, ממלמלת "תודה" בין ביס לביס.
"את בטוחה שאת לגמרי שלי, חנית הפראית?", רכנתי אל אוזנה של חנית ולחשתי. היא הנהנה במרץ לחיוב, פקחה את עיניה והביטה בי בעיניים לחות. "אז נראה לי שאת מוכנה לעוגייה השנייה שלך", הוספתי לומר.
סימנתי לקטנות להחזיק אותה חזק משני צדי גופה, וכשהן עשו זאת יולי החליפה את מקומי ליד הראש שלה והחזיקה אותו. המוט נמסר לי, חם , רוחש ומוכן להשאיר חותם על העור.
"הנה היא באה, העוגייה המתוקה", אמרתי לה וראיתי את יולי מכסה את עיניה. מיד הצמדתי את השבלונה ל-2 שניות קצת מעל השד הימני שלה, ואז שחררתי במהירות. סימן העוגייה נצרב בעורה וגרם לה לצרוח ולהתפתל.
עכשיו היא לגמרי שלי. שלנו.
לגמרי.
התנשמתי בכבדות מרוגשת ויולי חיבקה אותי. "את מתרגשת, קוקי?", היא שאלה אותי בהבנה. "כן...מאוד", לחשתי לה בחזרה.
הקטנות שחררו אותה מהרסנים שעל הכיסא ותפסתי אותה בין שתי ידי, נשאתי אותה לחדר השינה. כולנו הלכנו לשם.
השכבתי אותה על המיטה, ראשה נשען על רגליה של יולי ומשני צידיה שכבו הקטנות שלנו וליטפו אותה, ראיתי אותה מצטמררת ונאנחת, עוצמת עיניים בתשישות.
הבאתי מראה קטנה מהשידה הקרובה. "פקחי את העיניים לרגע, חנית", אמרתי לה בקול מרגיע. היא פקחה את העיניים במאמץ ובלאות, ולפתע, נפקחו בהפתעה. עפעפיה רעדו ודמעות החלו לזלוג על לחיה. יולי רכנה כלפיה ונתנה לה נשיקה על המצח ואני מחיתי את הדמעות בידי הפנויה.
"נכון שהעוגייה השנייה הייתה מתוקה במיוחד?", אמרתי באהבה.
עטיתי כפפות על ידי ומרחתי מעט חומר סיכה על החור של הפרא. היא שחררה אנחות לאוויר, וניסתה להטות את פניה לכיווני כדי לראות מה נעשה לה.
ליטפתי את בטנה התחתונה ביד אחת והפעלתי עליה לחץ מתון. בידי השנייה ליטפתי את החור שלה והתחלתי להחדיר אליה אצבע לאט לאט.
"לא!!...לא….", שמעתי אותה ממלמלת. בתגובה למלמוליה הכנסתי את האצבע יותר עמוק, שיחקתי בתוכה.
עליתי מעט יותר למעלה והבטתי על פניה. רציתי לראות את תגובותיה למעשי.
הוספתי אצבע נוספת לפלישה האחורית, והרחבתי אותה יותר. היא התנשפה והזיזה את פניה מצד לצד, מכווצת את עיניה בחוזקה.
התחלתי להזיז אותן מהר יותר בתוכה והיא נאנחה בעונג. גיחכתי ונשמתי נשימה עמוקה.
"העיקר להתלונן?, הא פרא?", אמרתי בעודי מגחכת ומזיינת את החור שלה מהר יותר עם אצבעותיי.
"כ...כן...העיקר…אהה!....אבל….אבל למה?!", שמעתי אותה ממשיכה לגנוח, וליילל ברטינה כאשר שלפתי את אצבעותיי מתוכה.
"כדי שלא תתחילי להתלהב יותר מדי", חייכתי אליה וסטרתי לה על לחי אחת.
היא נהמה בזעם כלפי, עיניה מכווצות בכעס. הכנסתי אגודל לפיה כדי להרגיע אותה. היא עצמה עיניים ומצצה את האגודל שלי באופן אינסטינקטיבי, כמו שחשבתי. ליטפתי את ראשה תוך כדי והבטתי בפה שלה בולע את האגודל שלי יותר ויותר עמוק בכל פעם. ליטפתי את הלחי האדומה שלה וחייכתי, שלפתי את האגודל מפיה, שובל של רוק נמתח בינינו ונחת על הרצפה.
חזרתי אל בין רגליה הפתוחות והרמתי את הפלאג המתנפח מהשולחן הקטן שהיה לידי. החדרתי אותו בעדינות לתוך החור שלה ושמעתי אותה צועקת לעומת החדירה. החור שלה התכווץ על הפלאג ונשמתי בחדות לעומת המראה הזה. כה...מעורר.
לחצתי פעמיים על המפוח הקטן וניפחתי את הפלאג בתוכה. היא צווחה מעט והתכווצה. ליטפתי את בטנה התחתונה וחייכתי.
שחררתי את המפוח ונתתי לו להיתלות ממנה, להתנדנד. משכתי את הפלאג מעט והיא צעקה וגנחה בו זמנית. ניפחתי עוד ניפוח קטן, והיא ייללה בתחינה לעומתי. הדגדגן שלי קפץ בהתרגשות.
אספתי משולחן האביזרים שלי 2 כוסות רוח בגודל בינוני ועוד משאבה קטנה יותר. את המשאבה הקטנה ביותר הצמדתי לדגדגן שלה ולחצתי לשאיבה. היא גנחה בכאב. משכתי במשאבה הקטנה וראיתי את הדגדגן שלה מתכווץ, "כואב, פרא?", שאלתי בעניין. היא נהמה וגנחה, "פאק! כן!....לא!....כן...אהההה".
הנחתי את שתי כוסות הרוח האחרות על הפטמות שלה והפעלתי שאיבה. שמעתי אותה נושמת בחדות וצועקת, פניה התכווצו ודמעות החלו לזלוג מעיניה. מחיתי אותן באצבעי ורכנתי אל אוזנה, "עושה לי כל כך טוב לראות אותך כך, במצב הזה. כיף לך, פרא?", היא התייפחה והנהנה לחיוב. "מעולה", לחשתי בתאווה רוטטת באוזנה.
הפשלתי את מכנסיי ואת התחתונים שלבשתי. "רוצה להרגיש כמה כיף לי, פרא?", שאלתי בהתנשפות. היא הביטה עלי ובלעה רוק, מהנהנת בראשה במרץ. שחררתי את רסן הצוואר שלה ורסן מכף ידה, שהייתה קרובה אליי. הרמתי את כף רגלי והנחתי אותה על עצם החזה שלה, פותחת את הכוס שלי למישוש כף ידה.
הצמדתי את כף ידה אלי וחשתי אותה מלטפת אותי לכל האורך, נרטבת מהנוזלים שלי. גנחתי.
"אני רוצה הכרת תודה על כל הכיף שאת חווה עכשיו, פרא", דרשתי. מיד הרגשתי שתיים מאצבעותיה חודרות אותי ומתחילות לזיין אותי. "תודה קוקי, תוד….", שמעתי אותה מדברת והשתקתי אותה עם בהונות כף רגלי, כי אם כבר הכרת תודה, אז עד הסוף.
"תמצצי פרא, כמו שמצצת את האגודל שלי מקודם...כן...בדיוק ככה!", גנחתי וזזתי על אצבעותיה הקודחות. גלי עונג הרעידו אותי מבהונותיי ומהכוס שלי. הורדתי כוס רוח אחת מאחת משדיה ומשכתי חזק בפטמה הרגישה מהשאיבה. צעקה חנוקה הגיעה במהרה אל בהונותיי, מרעידה אותי עוד יותר.
משכתי וסובבתי את פטמתה, גרמתי לה להתפתל ולרעוד, מה שגרם לי לגנוח חזק יותר בתגובה.
הוצאתי את כף רגלי מפיה וסטרתי לה איתה על אחת מלחיה. היא צעקה וקפצה, אצבעותיה משתוללות בתוכי.
הרגשתי גלים של אורגזמה נבנים בתוכי והתנשפתי. משכתי חזק יותר בפטמתה ואמרתי לה להמשיך להכיר לי תודה. היא צעקה בכאב גדול ואני בתגובה, גמרתי בהנאה גדולה על אצבעותיה המשתוללות, רעדתי והתנשפתי. התחשק לי נורא עוגייה נוספת.
שלפתי את אצבעותיה מתוכי והלכתי לקחת לי עוגייה מהחבילה. הכנסתי אותה לפי וניגשתי חזרה אל בין רגליה של הפרא. משכתי שוב את המשאבה הקטנה ותוך כדי ניפחתי קצת את הפלאג, מה שגרם לה להתעוות ולצעוק. הבטתי בה מתעוותת וסיימתי לאכול את העוגייה. היא הייתה טעימה במיוחד.
"קוק...י...קוקי, בבקשה", היא התחננה אלי. "את רוצה עוד?, בבקשה", אמרתי לה וניפחתי עוד קצת את הפלאג. אחזתי בו ומשכתי קצת, סתם בשביל להתגרות בה. היא גנחה והסתכלה עלי. הסתכלתי עליה בחזרה והחדרתי אצבע ארוכה לתוך הכוס שלה, צפיתי בפיה מתכווץ ובעיניה נעצמות.
תפסתי בקופסת פלסטיק שהייתה בקרבת מקום והנחתי מתחתיה, על הרצפה. הרגשתי שעומד לרדת גשם.
הוספתי עוד אצבע וחדרתי עמוק אל תוכה, חוקרת, מלטפת ומרגישה את הפלאג המנופח בתוכה מבעד למעטה הדק של הבשר. רגליה החלו לרעוד ללא שליטה ואני חדרתי יותר חזק, גורמת לה להוציא נהמות חזקות מפיה. חדרתי מהר יותר וחזק יותר ועיניה התגלגלו בארובותיהן, פיה נפער בצעקה ללא קול. היא רעדה על אצבעותיי והתחננה לעוד..הנוזלים כבר ניתזים ממנה החוצה. המשכתי לחדור חזק וללחוץ והיא גמרה בשיטפון. חייכתי בשביעות רצון והכתרתי את עצמי לחזאית מס' 1 בראשי.
"I need a gangsta...To love me better...Than all the others do...To always forgive me....Ride or die with me...That's just what gangsters do…”
השיר התנגן לו אי שם ממקום כלשהו בבית. התעוררתי וחייכתי לעצמי...ככה מתחילים שבוע חדש. מזל שיש לי יום חופש היום.
התארגנתי מעט וחיפשתי את הפרא שלי. לא ראיתי אותה בסלון וגם לא במטבח. הבית כולו ריק...כולן בעבודה. הרגיש לי...קצת בודד. איפה היא?
"...I'm good on, that pussy shit...I don't want, what I can get...I want someone, with secrets...That nobody, nobody, nobody knows…”
השיר התנגן בלופ...חזרתי לחדר השינה ושמעתי אנחה קטנה, מעין נרגנות של בוקר. הבטתי לכיוון המיטה, אבל היא הייתה ריקה. הבטתי קצת יותר למטה וראיתי חצי גוף ערום ומתוק מציץ מתחת למיטה. עיני נפערו בהבנה, היא ישנה כל הלילה מתחתי! הרגשה חמימה התפשטה בבטני.
"My freakness is on the loose...And running, all over you...Please take me to places, that nobody, nobody knows…”
רכנתי לכיוונה כלפי מטה, ליטפתי את בטנה החשופה ואמרתי לה ברכות, "בוקר טוב, פרא". היא מיצמצה בעיניה והסמיקה, אך לא אמרה דבר, רק שלחה את ידיה קדימה אלי. אספתי אותה אלי לחיבוק והרמתי אותה מהרצפה. התיישבתי על קצה המיטה והיא בחיקי. חיבקתי אותה חזק ולחשתי לה באוזן, "עבודה רבה עוד לפנינו". היא הביטה בעיני בעצב קל, "לא...בבקשה...לא". "oh yes", עניתי לה והבטתי בה במבט זדוני. היא ניסתה להתחכך בי ולרכך אותי, אולי...להמתיק את העונש. הניסיונות שלה גרמו לי לחייך, אבל נותרתי ברצונותיי.
"You got me hooked up on the feeling...You got me hanging from the ceiling...Got me up so high I'm barely breathing...So don't let me, don't let me, don’t let me, don't let me go…”
שלחתי את כפות ידיי לחזה שלה והתחלתי למעוך אותו, כדי להזכיר לה…היא התנשמה במהירות והתכווצה.
תפסתי את הפטמות שלה בין אצבע לאגודל ומשכתי, גורמת לה לשחרר לאוויר זעקות כאב מופתעות.
"וכאן...זה מתחיל", אמרתי לה ברכות.
"לא!!!", היא זעקה וניסתה לשרוט את פני. "באמת? נדמה לי שאת זקוקה לשידור חוזר של אתמול, פרא", אמרתי בקור רוח, מביטה בה במבט קר.
ניגשתי לשידה ולקחתי משם קולר, רצועה וטייזר. החזקתי אותם בידי ושאלתי אותה, "בטוב או ברע, פרא?"
יכולתי להבחין שהיא מתפתלת ומתקשה מאוד לענות, על פניה היה מבע זועם. "לא סתם היא קוראת לך ככה!", היא צעקה לעברי צעקה חזקה ורועדת. "מי קוראת לי איך, פרא?", אמרתי בהרמת גבה.
"היא קוראת לך...קוקי...מונסטר", אמרה בקול רועד. צחקתי בתגובה וחייכתי לעברה, "תשובה גרועה, פרא. עכשיו תיווכחי בעצמך כמה 'מונסטר' אני יכולה להיות".
"I need a gangsta...To love me better...Than all the others do...To always forgive me....Ride or die with me...That's just what gangsters do…”
התקדמתי לעברה והשכבתי אותה על המיטה, מרתקת את גופה בגופי. כרכתי במהירות את הקולר סביב צווארה, לפני שהייתה יכולה להתנגד, וחיברתי אליו רצועה. ירדתי מעל גופה ומשכתי ברצועה, מושכת אותה יחד איתי מחוץ לחדר השינה. כשהיא ניסתה להתנגד שחררתי לישבנה זרם חשמלי בעוצמה נמוכה, מה שגרם לה לצרוח בכאב….והצרחות שלה הן השחרור שלי.
הכנסתי אותה בכוח לחדר הבדיקות שלי. כיסא הגניקולוג עמד כמו פיל מגושם באמצע חדר מלא במכשירים, רק ממתין שמישהו כבר יישב בו.
משכתי אותה מהרצועה לעמידה על הרגליים והוריתי לה לשבת על הכיסא, "כמו בביקור אצל הגניקולוג שלך".
רק שבניגוד לגניקולוג רגיל, לי יש אמצעים להשאיר אותה במקום ללא תזוזה. היא התיישבה על הכיסא וראיתי הבעה של חשש משתלטת על פניה, חייכתי בתגובה לחשש שלה וצד אחד של פי קפץ מהתרגשות.
אמרתי לה להניח את ידיה על מסעדי הכיסא, ואזקתי אותה ברצועות המחוברות אליהם. רכנתי אל צווארה ואזקתי אותו ברצועה עבה שהייתה מחוברת לכיסא, יכולתי להרגיש את נשימותיה המהירות והרועדות מפחד על עורי. כך המשכתי ועשיתי גם לרגליה.
כשסיימתי, הבטתי בפרא האזוקה והפתוחה וחיוך זומם עלה על פני כרמז למה שאני מתכננת בשבילה. אך לפני זה, רציתי כמה עוגיות. הלוואי ויולי זכרה לקנות.
יצאתי מהחדר והלכתי למזווה שבמטבח. פתחתי אותו וחיפשתי אחר העוגיות הנכספות. "הו!!! yes!", איתרתי את עוגיות השוקולד צ'יפס האהובות עלי ולקחתי את החבילה עמי לחדר.
הנחתי את חבילת העוגיות על שולחן קטן בסמוך לכיסא ופתחתי אותה. תחבתי עוגייה לפי ונגסתי בה בתאוותנות על כל השוקולד המושלם שבה.
"ממממ so yummy", אמרתי בפה מלא. לאחר שסיימתי את העוגייה התקרבתי אליה וליטפתי את פניה. שאלתי אותה, "רעבה, פרא?". היא הנהנה במרץ. חייכתי אליה ואמרתי, "אם תתנהגי יפה תקבלי עוגייה...בטעם הזה", הנחתי את שפתי על שפתיה והחדרתי לשון אל פיה באטיות, נותנת לה לטעום את העוגייה באריכות.
לאחר דקה מתוקה התנתקתי מפיה, נתתי בעיניה מבט ארוך ומחיוך והתרוממתי ממנה, נושכת את שפתי.
נפניתי מפניה והנחתי יד על בטנה התחתונה. לחצתי חזק. "אההההה!!!", שמעתי אותה צועקת. "צריכה להשתין, פרא?", שאלתי בקור. "כן….בבקשה", היא התחננה. "נהדר", חייכתי לעברה.
הסתובבתי לעבר ארון האביזרים שלי ושלפתי משם פלאג אנאלי מתנפח. הסתובבתי לעברה וניפחתי מעט את הפלאג מול עיניה ואמרתי, "את רואה את זה? אם תצליחי להכיל אותו מבלי להשתין עליי וללכלך אותי, את תקבלי עוגייה אחת". היא פערה מעט את עיניה בחשש ושאלה, "איפ...איפה זה...נכנס?".
"בתחת שלך, פרא", עניתי באדישות. היא בלעה רוק בפחד, רעדה והנהנה.
המשכתי בדברי, "ואם לא תצליחי להחזיק בתוכך את הנוזלים, את תקבלי את זה אל תוכך", הראיתי לה את מוט המתכת הדק שאחזתי בידי. "מ….מה זה?", היא שאלה בגמגום. "זה סאונד. וזה הולך להפיק ממך צלילים כל כך ערבים לאוזן...וייכנס בדיוק לכאן", הנחתי את אצבעי על פתח השופכה שלה ולחצתי עליו, מה שגרם לה לצעוק בהפתעה. חייכתי. אוח, אני הולכת לנגן על הגוף שלך כל כך הרבה…
"תודה קוקי", שמעתי אותה לוחשת מתחתי, כשעיני עצומות. היא נישקה את כפות רגלי, נתתי לה.
"תודה קוקי….תודה קוקי...תודה קוקי...תודה קוקי….תודה קוקי", היא המשיכה לנשק ולקק אותי מתחת לזרם המים.
הרגשתי צורך להרגיש את הלשון שלה במקום אחר. תפסתי בשיער הרטוב שלה בידי ונתתי מבט נוקב בעיניה המזוגגות, "ואיך תודי לי עוד, פרא?", שאלתי בנוקשות-רכות. היא הביטה על הכוס שלי ואז הביטה עלי בעיני עגל, הוציאה את הלשון, ליקקה את האוויר ליקוק ארוך והחזירה אותה לפיה. הדגדגן שלי התכווץ בפראות.
"בדיוק", עניתי בחדות ודחפתי את פניה לכוס שלי. היא מיד שלחה לשון חמה לדגדגן שלי וליקקה, ליקקה טוב.
נאנחתי אנחה רמה, וזה רק גרם לה להתפרע יותר.
"כן, פרא….אההההה....תמשיכי….שם...כן….אההההה!!!", גנחתי בקול כשהיא תפסה את הדגדגן שלי בין שפתיה והתחילה לשאוב.
פקחתי את עיני בגלל רעש קטן ששמעתי ואז ראיתי את יולי נכנסת לחדר האמבטיה בשקט, סוגרת אחריה את הדלת בעדינות. היא הורידה את בגדיה, נכנסה לאמבטיה והתקרבה אלינו.
הרגשתי את זרועותיה החמות נכרכות סביב גופי הרגיש כל כך וקפצתי מעט, רעדתי. שפתיה נישקו את צווארי ברכות. היא לחשה לי, "אני רואה שזה נגמר טוב". סובבתי את פני אליה, "כ….כן...כן….זה עוד לא….עוד לא...אההההה!!! אני עוד לא...סיימתי...איתה", אמרתי בנשימות קצרות וגונחות. יולי השתיקה אותי בנשיקה ארוכה ורטובה, הרגשתי את האצבעות שלה מטיילות לי על הישבן...ומתגנבות...למטה.
היא התנתקה משפתי, הביטה בעיני ולחשה, "אל תדברי. עבדת קשה...מגיע לך. התגעגעתי אליך". היא שבה לנשק את צווארי.
היא הפסיקה לרגע ושאלה את הפרא, "פנתרה, מה אומרים על העבודה הקשה שקוקי השקיעה בך?"
"אודה!", שמעתי אותה ממלמלת אל הכוס שלי, מה שגרם לי לרעוד יותר ולגנוח.
"נכון מאוד...תגידי שוב", אמרה לה יולי.
"אודה….אודה אואי...אודה…אודה…..אודה...אודה", שמעתי מלמולים בין ליקוק לליקוק, דבר שהעביר בי ויברציות כמעט כואבות. גנחתי גניחות רמות, כבר הייתי על סף התפוצצות.
הרגשתי 2 אצבעות חודרות אל תוך הכוס שלי ומעסות אותי מבפנים. פקחתי את עיני ובמבט מתפקע הבטתי אל יולי. "זאת רק אני...מתחברת אליך", שמעתי אותה אומרת מבין ערפילי האורגזמה שהתקדמו אלי בקצב דהרת סוס.
יולי חדרה אותי יותר ויותר מהר, וכתגובה לאצבעותיה גם לשונה של הפרא נעה יותר ויותר מהר על הדגדגן שלי. יחד הן הפיקו מגופי יצירה מוזיקלית ייצרית של אנחות וגניחות, חסרת שליטה לחלוטין.
"אוווווווו…...כן…...כן!!!....פאק…..oh god!!!!!!", התפרקתי ברעדות מטורפות לנוכח הניגון הבלתי פוסק הזה על המקומות הרגישים שלי.
יולי ליטפה את גופי הרגיש בעדינות ועצמתי עיניים בעונג. הפרא ליטפה את רגליי, שתיהן גורמו לי להיאנח שוב. מתוך האנחות מלמלתי, "אני עוד לא….סיימתי איתך, את יודעת את זה פרא, נכון?. מגיע לך עונש כי לא החזקת את המים בתוכך". היא הנהנה וחייכה חיוך קטן וחושש, נישקה וליקקה את ירכיי הפנימיות.
"אמרתי לך שהיא נהדרת, נכון קוקי?", אמרה לי יולי בחיוך. הנהנתי כתגובה ועצמתי את עיני בשלווה, נושכת את שפתי התחתונה.
נישקתי את צווארה של יולי והפרחתי "תודה" לאוויר....
"באמת חשבת שיש לך סיכוי?", אמרתי בגיחוך לפרא הקטן שריתקתי מתחת לגופי, ידי מקבעות את ידיה מעל ראשה. כשפתחתי את הכלוב היא ניסתה לתקוף אותי...Oh well, she had it coming.
הורדתי ממנה את הקולר החשמלי ואספתי בידי טייזר קטן שהכנתי לפעולה בקרבת מקום, התרוממתי מעל גופה מעט ושחררתי זרם חשמלי בעוצמה נמוכה מהטייזר.
"איייייייייייהההה!!! מה את עושה לי?!", היא צעקה והתפתלה על הרצפה. חייכתי לעצמי.
"כל פעם שתנסי לשלוח ידיים לצוואר שלי זה מה שיקרה לך. קדימה, על הרגליים", אמרתי לפרא בקוצר רוח.
נתתי לה דקה להתעשת מזרם החשמל. היא שכבה על גבה והביטה בי בכאב, עיניה התחילו לדלוף. זרמים דקיקים זרמו משני צדי פניה. רכנתי לצד פניה על ברכי ולחשתי צמוד לאוזנה, "על הרגליים, עכשיו".
היא התייפחה והתאמצה להתיישב, תמכתי מעט בגבה. נעמדתי על רגלי וחיכיתי שהיא תתאמץ לקום.
לבסוף היא התרוממה ברעד רב. התבוננתי בפניה בתשומת לב וניגבתי את הדמעות שלה באצבעותיי. היא נאנקה והמשיכה להתייפח ורעדה כמו מכונת כביסה פועלת. "טוב, כנראה שבעמידה זה לך יילך", אמרתי לה ודחפתי את כתפיה כלפי מטה. "על הברכיים, פרא".
היא התמקמה על ברכיה והחזרתי את הקולר לצווארה. השחלתי אצבע בין הקולר לצוואר ומשכתי אותה לכיוון המקלחת.
כשנכנסנו למקלחת הוריתי לה להיכנס לתוך האמבטיה, להישען בפלג גופה העליון על הדופן ולחכות לי על הברכיים. בינתיים אני הוצאתי מהארונות כלים לבדיקת גופה של הפרא- מד חום, בקבוקון לחוקן ופטישון קטן.
"א...אני יכולה…..אני יכולה להשתין?", היא שאלה בתחינה.
"כן", השבתי. ראיתי אותה מתרוממת ומנסה לצאת מהאמבטיה ועצרתי אותה, "לא, פרא. פיפי את עושה על 4". היא חזרה לברכיה בתבוסה, פניה התחילו להאדים.
נכנסתי לאמבטיה ועמדתי מאחורי ישבנה, כרעתי מאחוריה והחזקתי כוס קטנה בידי, מחכה לזרם השתן.
שלחתי יד לבטנה התחתונה ולחצתי מעט, מאיצה בה להשתין. אחרי כמה שניות שמעתי אנחת הקלה וזרם צהוב בעל ריח חריף החל לזרום מבין רגליה. הנחתי את הכוס מתחת לזרם וחיכיתי עד שתתמלא. בדרך לשם אצבעותיי נרטבו מהשתן שלה. סגרתי את הכוס והנחתי אותה בצד.
"וואו, השתן שלך...קצת מסריח", אמרתי לה וראיתי את פניה מסתובבים אלי, נבוכים. מרחתי את השתן שנותר על אצבעותיי על פי הטבעת שלה. היא גנחה בעונג ואני גיחכתי בתגובה ואמרתי, "כן? את נהנית שאני מורחת את השתן על החור שלך?". היא הסמיקה, גנחה עוד ואמרה, "כן, מאו- איייי!!!!". הכנסתי את המדחום לחור שלה כדי למדוד טמפרטורת גוף.
המראה שלה, מושתנת ומשופדת מעט, עשה לי נעים בין הרגליים. ליטפתי את הישבן שלה וגופה הצטמרר בתגובה. אחזתי בידי בפטישון והחלטתי לבדוק קצת רפלקסים.
נתתי מכה לכף רגל אחת וראיתי שהיא מקפצת בהפתעה. נתתי מכה לכף הרגל השנייה וראיתי שהיא מגיבה אותו הדבר. ליטפתי עם הפטישון את ירכיה הפנימיות. היא החלה לנהום מעט. רעד אחז בדגדגן שלי ונשפתי אוויר מהר מריאותיי, חשק פראי אחז בקרביי. המשכתי אל הכוס שלה ונתתי מכות קטנות לשפתיים החיצוניות. היא קפצה בתגובה וצעקה. צחקתי צחוק זומם והנחתי את הפטישון על הדגדגן שלה. היא ייללה מעט בתחינה כי ידעה שהמכה הבאה בלתי נמנעת, אולי ניסתה לשכנע אותי לרכך אותה מעט. חבטתי בדגדגן שלה עם הפטישון. "אאוץ' אייי אייי אייי!!! אההההה!", היא צעקה-גנחה והתכווצה מעט בכאב. חבטתי שוב. היא צעקה חזק יותר. חבטתי שוב. היא צעקה ונהמה. ליטפתי את הדגדגן החבוט שלה עם הפטישון, רכנתי אל אוזנה ולחשתי, "רפלקסים נהדרים, פרא קטן". ראיתי שהיא מחייכת חיוך קטן ורועדת לשמע הקול שלי.
שמעתי צפצוף קטן ושלפתי את המדחום מהחור שלה, "אה, וגם טמפרטורת גוף תקינה, great".
"מוכנה לניקוי שלך?", שאלתי אותה כהכנה לבאות.
"ניקוי? איזה ניקוי? הפ...של ה...פיפי?", היא שאלה בבלבול ומבוכה. "לא, לא של הפיפי", עניתי, "כדי שאוכל לבדוק את הרפלקסים שלך אפילו עוד יותר לעומק אני צריכה...לנקות אותך מבפנים".
ניגשתי לכיור ומילאתי את בקבוקון החוקן במים חמימים, מרחתי מעט חומר סיכה על הפיה שתיכנס לתוכה עוד מעט.
רכנתי אל ישבנה וליטפתי עם קצה הפיה אל החור שלה. לאט לאט החדרתי אותו יותר ויותר עמוק. היא גנחה וראיתי את החור שלה מתכווץ על הפיה באופן לא רצוני, פניה מתכווצים בכאב. "תרפי את השריר, פרא", אמרתי לה וליטפתי את החור שלה מסביב לפיה. לאחר דקה ראיתי שהיא נרגעה וסובבתי ידית קטנה לשחרור המים. התיישבתי על דופן האמבטיה, אספתי את פלג גופה העליון והנחתי אותו על ירכיי.
המים החלו לזרום אל בטנה ופניה התעוותו בהפתעה. "זה לוחץ! איי! אני לא יכולה!", אמרה בכאב. כיוונתי את פניה המושפלות אל פני, הסתכלתי ישירות בעיניה ואמרתי לה, "את.יכולה". המשכתי להזרים את המים לתוך בטנה הקטנה.
"אייי…..אייי….זה לוחץ לי, בבקשה! קוקי...בבקשה", הבטן שלה התכווצה והיא המשיכה להתחנן בפני שאפסיק.
הראיתי לה את הבקבוקון, "את רואה את זה? ברגע שמה שיש שם נגמר אני מפסיקה. את….מסוגלת להכיל את זה", ניסיתי להרגיע אותה. פניה נרגעו קצת ודמעות החלו לזרום על פניה. ניגבתי אותן בידי הפנויה...העיניים הבוכיות שלה היו כל כך יפות, חייכתי. ליטפתי את בטנה המעט נפוחה מהמים, היא בכתה וחייכה. פרא סובל וקטן.
עברו עוד כמה רגעים של הזרמת מים ובכי שקט, רגעים של שלווה. כשהבקבוקון התרוקן לגמרי שלפתי בעדינות את הפיה מהחור שלה, קצת מים זורמים מגופה החוצה. גופה החל לרעוד ללא שליטה.
תפסתי את סנטרה בידי והפניתי את הפנים שלה אל פני, "פרא, תשלטי בעצמך. את מסוגלת. אני לא רוצה לראות אפילו טיפה של מים יוצאת ממך".
היא התייפחה בשקט, מחבקת את ירכי בזרועותיה. גופה המשיך לרעוד, אבל היא הצליחה לשמור את המים בפנים. "כל הכבוד, פרא", אמרתי בלחש. התכופפתי מעט ושלחתי יד אל הכוס שלה, משחקת עם הדגדגן. יכולתי להרגיש שהכוס שלה רטוב לגמרי. "כואב לך, פרא?", שאלתי אותה בעניין. היא הביטה בעיני בסבל והנהנה בראשה, גונחת גניחות קטנות כתגובה למשחק בדגדגן שלה.
"נראה לי שאת נהנית מזה, תראי כמה שאת רטובה", אמרתי בשעשוע והראיתי לה את האצבע שלי שנרטבה מנוזליה. היא הנהנה שוב והאדימה במבוכה, צחקתי קצת. "להמשיך?", שאלתי. "כן….בבקשה", היא ענתה לי בלחש. "but I wanna go deeper", אמרתי כבדרך אגב והחדרתי 2 אצבעות לכוס הרטוב שלה. היא פערה את פיה וגנחה, בכל גופה אחז רעד חזק. רכנתי לאוזנה ולחשתי, "זכרי, המים לא יוצאים החוצה". היא הביטה בפני והנהנה, החלה לבכות בשקט. חקרתי אותה באצבעותיי, רגליה נפתחות עוד ועוד כדי לקבל עוד ועוד מאצבעותיי. הייתי מרוצה מתגובת הגוף שלה, הבלתי רצונית...כמעט.
"כואב, פרא?", שאלתי. היא הנהנה בחיוב. "כואב ונעים, פרא?", והחדרתי את האצבעות בתוכה יותר עמוק, לוחצת על נקודות נסתרות. "כו...אב…..ונעים….כ….כן….כואב….עוד….עוד….אהההה!!", שמעתי אותה ממלמלת כנגד ירכיי.
הרגשתי צורך להגביר את קצב החדירה, דוחקת בעוד סנטימטר את הגבול שהיא יכולה לעמוד בו. "אהההה!! א….א….אני….לא…", היא מלמלה ורעדה. "את לא, מה?", שאלתי. "א...אני….אני... לא….אני לא יכולה יות….לא יכול..ה….", היא מלמלה שוב, "אני…..ר….רוצ...ה….לגמור.
מרחוק יכולתי לשמוע דלת נפתחת ונסגרת, קולות דיבור וצחוק, אבל הפרא ואני היינו בעולם משלנו. שיר החל להתנגן "I wanna be your vacuum cleaner...Breathing in your dust...I wanna be your Ford Cortina...I won't ever rust...If you like your coffee hot...Let me be your coffee pot...You call the shots babe...I just wanna be yours…."
"...At least as deep as the Pacific Ocean...I wanna be yours…”
"פאאאאאאאאק!!!!...א….אאההה…..פפפ….", היא צעקה בטירוף והתכווצה על אצבעותיי. "כן….ככה… בדיוק. ככה", לחשתי לה והיא רעדה יותר למשמע קולי. "תגמרי עכשיו, פרא", דרשתי בתאווה.
"...Maybe I just wanna be yours...I wanna be yours, I wanna be yours...Wanna be yours, wanna be yours, wanna be yours…”
"אהההההההההה!!!!!! פאק!!!!!", היא גנחה וצעקה, גמרה על האצבעות שלי, שבתוכה...ומשפריצה את כל תכולתה החוצה, מקדימה...ומאחורה.
גרגרתי לעצמי בהנאה וצחקתי. פרא מרוקן. ומסריח. אבל לרשותי...שלי.
קמתי מהישיבה על דופן האמבטיה, משאירה את הפרא ממוטטת ומלוכלכת לעצמה...רק לכמה רגעים.
פשטתי את הכותונת שלבשתי והפעלתי את זרם המים באמבטיה. שטפתי את הלכלוך ישר לחור הניקוז.
הלכתי אליה ונתתי לה יד, גוררת אותה אל מרכז האמבטיה. התחלתי לשטוף את גופי כשפתאום שמתי לב שהיא מחבקת את רגלי בגופה ולא מרפה, רועדת ובוכה. התכופפתי אליה וליטפתי את גבה בעדינות, שוטפת אותה מהפיצוץ.
התכופפתי עוד יותר עד שפני היו בגובה פניה יכולתי להבחין שהמבט שלה כנראה...בעולם אחר. עיניה הביטו בעיני כשהיא נעה מצד לצד ומילמלה ,".I wanna be yours, I wanna be yours I wanna be yours, I wanna be yours".
חייכתי. אז כך הפרא נכנעת?...ומתמסרת? אני עוד לא….סיימתי איתה.
חיבקתי אותה ולחשתי לה באוזן, "you are...mine". כתגובה לדברי היא רעדה קצת ובכתה שוב, ההבנה שלה, של מה זה "להיות שלי", שוקעת. "תודה...קוקי", היא אמרה בקול קטן ומבויש. חיבקתי אותה עוד יותר חזק ולחשתי לה שוב, "בבקשה, פרא קטן...שלי. אבל את יודעת...שעוד לא סיימנו, נכון?". היא הנהנה והביטה בעיני ברוב משמעות. ליטפתי את פניה ולאחר מכן התרוממתי והתרחקתי ממנה מעט...יכולתי להישבע ששמעתי מכיוונה לחש, "At least as deep as the Pacific Ocean...I wanna be yours".
וואו, איזו שינה! פאקינג 14 שעות. הנה משהו שמסדר לך את המוח. יאללה, אוכל ולעבודה. אני אוהבת שבתות כאלה, לא מבוזבזות. תודות ליולי השבת הזאת אכן לא תהיה מבוזבזת.
"קוקי, את ערה?", יולי ליטפה לי את הראש.
"כן מותק שלי", הסתובבתי אליה וחיכיתי לשפתיים שלה שירדו אל שפתי לנשיקה. היא אף פעם לא מאכזבת.
"אני מוציאה את הקטנות לים. איפה חנית?", שאלה אותי יולי.
"הפרא הקטן בכלוב במטבח כרגע. אני חייבת לבדוק אותה, את יודעת שאני חייבת", אמרתי ליולי.
"כן קוקי שלי, אני יודעת. אבל...היא מיוחדת. אולי תהיי...מתחשבת איתה?", יולי ניסתה לשכנע אותי.
"תלוי איך היא תתנהג. הכל תלוי בה, את יודעת".
התרוממתי לישיבה על המיטה, יולי נתנה לי חיבוק פרידה והלכה לדרכה.
כשיצאתי מהשירותים שמעתי את יולי והקטנות יוצאות החוצה ואת הדלת ננעלת. רעב התחיל להציק לי בבטן...רעב ל...משהו משובח.
נכנסתי למטבח וראיתי שהפרא הקטן עדיין ישנה. כל כך שלווה, צוברת כוחות למה שעוד מחכה לה.
נשענתי בגבי על השיש, אספתי את השלט של הקולר ולחצתי. ראיתי אותה מתפתלת מעט על המזרן שבכלוב, עדיין חצי ישנה. לחצתי שוב. זה לא אמור להכאיב לה יותר מדי, רק להעיר אותה. היא פקחה עיניים והתפתלה שוב, מתגרדת מתחת לקולר ומתחשמלת באצבעות. "אאוץ'! אייי!! די עם זה!!!!", שמעתי אותה צועקת. הסבל הקטן שלה עשה לי נעים בבטן.
"איך תבקשי יפה שאפסיק, פרא קטן?", שאלתי אותה בשעשוע. ראיתי אותה מתפתלת... ממבוכה...או מזעם, לא ממש הצלחתי להבין. לחצתי שוב. "דייי!! דיי!!!! תפסיקי בבקשה!", היא התחילה להתחנן.
"כן, מאוד", שמעתי אותה אומרת בקול שקט ומסתובבת קצת בכלוב, עיני קלטה רטיבות מובהקת על הכוס שלה.
"פרא, על 4, עכשיו. תצמידי את הישבן שלך לסורגים", אמרתי בתקיפות מה.
"לא!!", היא התנגדה ועיניה ירו עלי גיצים.
לחצתי על השלט. היא רעדה והתנשמה מהר, מתאמצת לא להגיב, משחקת איתי משחקי כוח. לחצתי שוב. היא רעדה עוד קצת וחמימות נוספת התפשטה בבטני. התקרבתי אל הכלוב, עמדתי ממש מעליו. היא הרימה אלי עיניים ולא התיקה את מבטה מפני. לחצתי שוב. ראיתי את פניה מתכווצים בכאב. חייכתי. לחצתי שוב. אצבע משולשת ורועדת הופנתה כלפי. כן? זה המשחק שאת משחקת?
לחצתי שוב ושוב על הקולר, עד שהיא לא יכלה יותר. היא צעקה ונאנחה וצעקה ונאנחה ויכולתי לראות את המאבק הפנימי שהתחולל בה.
"נו, אז מה את מחליטה?", שאלתי אותה בעניין.
היא הגיבה לשאלתי בהצמדת ישבנה לסורגים, כמו שביקשתי. חייכתי שוב וכרעתי מול ישבנה, מלטפת אותו מבעד לסורגים. החדרתי לה אצבע אחת עמוק לתוך הכוס. היא החליקה מאוד מאוד בקלות והוציאה מהפרא אנחה רמה. "אז...אני רואה ש...את רעבה, פרא. גם אני רעבה, מאוד", אמרתי לה בטון נמוך. הוצאתי את האצבע שלי ממנה, נפניתי מישבנה והלכתי לכיוון פניה. הכנסתי את האצבע אל פי והסתכלתי לתוך עיניה, "זה היה המתאבן. מממ...כל כך טעים". היא האדימה עמוקות והתנשמה מהר, לא יודעת איפה לקבור את עצמה...ממש פרא ארגמני.
הוריתי לה להישאר איך שהיא והתפניתי להכין את ארוחת הבוקר- חביתת פטריות.
כשסיימתי להכין אותה לקחתי את צלחתי המלאה בחביתה חמה וריחנית ,התיישבתי בישיבה מזרחית מול הכלוב והסתכלתי לפרא בעיניים. התחלתי לאכול, נהנית מכל ביס. ראיתי שהיא רועדת מעט מהתנוחה שהיא הייתה בה, בולעת רוק מהמראה שלי אוכלת. כשהגעתי כבר לחצי החביתה פניתי אליה, "את יודעת...כל מה שאת צריכה לעשות זה לבקש".
"א...אפשר...אפשר חתיכה מהחביתה שלך?", היא ביקשה בקול רועד.
חייכתי. "כמובן. תתקרבי עם הפה לסורגים ותפתחי אותו גדול גדול".
היא עשתה כבקשתי, שפתיה נמעכות כנגד הסורגים, עיניה מתחננות. חתכתי באצבעותיי חתיכה מהחביתה והגשתי לפיה. היא התרחקה מעט מן הסורגים ולעסה את החתיכה, אנחות עונג קלות נמלטות מפיה. כשהיא סיימה היא חזרה שוב עם פיה לסורגים והאכלתי אותה. בביס האחרון היא הביטה בי בביישנות והודתה לי בקול חלש.
השחלתי את אצבעותיי המלוכלכות מחיתוך האוכל מעבר לסורגים. "בואי לפה עם הפה, ככה תודי לי", אמרתי לה. היא התקרבה אל אצבעותיי, ליקקה, מצצה וניקתה כל אצבע עד תום, עוצמת עיניים תוך כדי, נהנית.
חום התפשט בין רגלי וחייכתי. פרא קטן, ארגמני ומיני...והיא כולה...לרשותי.
החזרתי את אצבעותיי לחיקי ושלפתי מפתח לפתיחת הכלוב מכיסי. "עכשיו...הגיע הזמן לנקות אותך", אמרתי ופתחתי את מנעול הכלוב…
וואו איזה יום, אני רק רוצה להיכנס למקלחת, לחבק את יולי שלי וללכת לישון. מעניין אם יולי הוציאה את ברוק לטיול. מעניין אם היא זכרה לקנות חלב לקפה. חלב שקדים. הלוואי והיא זכרה את העוגיות. אחרי 30 שעות משמרת אני רק רוצה לצנוח. ומסאג' בכפות הרגליים.
בית! at last…
מה זה לעזאזל הרעש הזה? אלו גניחות? wtf?!
"מותק! היי מותק, איפה את? איפה-", קראתי ליולי והלכתי לכיוון חדר האמבטיה שלנו ונתקפתי בשוק קל כשראיתי מה קורה בו בפנים. אני רק רוצה לצנוח, נו בחייך יולי…
"יולי, כמה פעמים אמרתי לך לא לשחק עם החיות. זה פוגם בחינוך שלהן", אמרתי באכזבה ליולי החדורה בידי אישה אחרת שאני לא מכירה. כן, התאכזבתי. כל מה שרציתי זה ללכת להתקלח, לחבק את האישה שלי וללכת לישון. לא היה לי כוח לדאוג לשטויות האלה עכשיו. ומי זאת לעזאזל? רזה וקטנה, שיער חום כהה ועבה, נראית כמו ילדה עם חזה מנופח. איפה היא מצאה אותה?. כן, יופי באמת שאת שולפת את האצבעות שלך מהאישה שלי, יופי באמת. התחלתי לאבד סבלנות.
" קוקי שלי, סתם...נהנינו קצת, אסור?", אמרה לי יולי בדיבור שקט, מסומם מאורגזמות. יפה לה להיות כך כך מסוממת מאורגזמות כשאני מסוממת מעייפות. אבל….דאמיט, היא יפה כל כך ככה.
"זה לא אסור כשזה קורה בתכנון מראש...האימפולסיביות הזאת שלך פשוט פוגעת בחינוך שלהן. ומי זאת?", אמרתי ליולי בקוצר רוח והנדתי בראשי לעבר זאת שנראית כמו ילדה עם חזה מנופח. מעניינת…
"זאת הפנתרה החדשה שלנו, קוקי...היא נפלאה!...חנית, תכירי….קוקי, בת הזוג שלי". היא מסתכלת עליה בכזאת גאווה. למה?... פנתרה! הא! תני לי להחליט מה היא שווה, טוב יולי? מה זה? את שרוטה??
סקרתי את הילדונת בדקדוק וראיתי שהיא מעט חוששת, אבל היא הייתה סקרנית והביטה עלי מתוך מבטה המושפל, גיצים של לוחמנות עפו עלי מהעיניים שלה. אולי אף אחד מסביבה לא ראה את זה, אבל אני ראיתי.
"את בטוחה שהיא כל כך נפלאה?, אני בטוחה שלא מצרים היא זו ששרטה אותך ככה", הרמתי גבה בספקנות. למה לא נתת לי לבדוק אותה קודם? נו באמת יולי…איך נפצעת ככה?
"היא...נפלאה, קוקי שלי", יולי ניסה לפייס אותי. היא עדיין החזיקה לה בכף היד.
"אה טוב, שכחתי לרגע שאת אוהבת מאבקים", אמרתי ליולי שלי באהבה. אין לי כוח לריב איתה, אני אניח לזה. גיחכתי קצת.
"בואי תני לי נשיקה...איזה יום עבר עלי, אל תשאלי…", חיכיתי שהיא תכסה את עצמה במגבת ותבוא אלי. חיבקתי אותה חזק, הסנפתי את הסימום שלה ונישקתי אותה חזק על השפתיים, עמוק אל תוך הפה. התגעגעתי.
הלכנו מחדר האמבטיה אל חדר השינה, כשבדרך ראיתי שהמסדרון כולו מלא נוזלים. עצרתי באמצע הדרך, יולי נעצרה אחרי. הסתובבתי אליה, "יולי...מה קרה כאן for god's sake?", והצבעתי על שובל הנוזל שמתחת לכפות רגלינו. יולי הסמיקה קשות, נשכה את השפה שלה במבוכה ואמרה, "הממ זאת הייתה...חנית. כל זה...שלה". וואו! כל זה שלה? אני אצטרך לבדוק את החנית הזאת. ולעשות ספונג'ה לפני זה.
"וואו, זה...מרשים", אמרתי בהשתאות.
המשכנו ללכת לחדר השינה, רציתי לחטא לה את הכתף. השריטה נראתה די עמוקה.
כשהגענו לחדר יולי התיישבה על המיטה באנחה חולמנית. הסתכלתי עליה והתקרבתי, אחזתי בסנטר שלה והרמתי אותו לכיוון פני, "ruff night babe?". יולי צחקה, "sexy night יהיה יותר מדויק". רכנתי אליה ונתתי לה נשיקה, שמחתי לראות אותה כל כך מסופקת...אפילו שזו לא הייתה העבודה שלי. "בואי, נחטא אותך", אמרתי לה והלכתי להביא יוד מתיק העזרה הראשונה באחת מהמגירות בארון.
חיטאתי את הפצעים שעל הכתף שלה. נראה לי שיישארו צלקות, חבל. צלקות מאבק למאלפת. איך היא אוהבת את זה. ואני אוהבת אותה. אני אצטרך לגזור לחנית הזאת את הציפורניים. ולבדוק אותה. לעומק.
"לכי לישון מותק", נתתי ליולי שלי נשיקה על המצח והפשטתי אותה מהמגבת. לי יש עוד כמה עניינים לסדר לפני השינה.
סגרתי את דלת חדר השינה בשקט ואספתי מחדרון השירות דלי לספונג'ה. אני לא יכולה להשאיר את הבית מבולגן בצורה הזאת, אפילו שאני אחרי 30+1 שעות משמרת. בעודי מנקה את הרצפה חשבתי על הניקוי שאני אצטרך לעשות לחיה הזאת, הילדונת הקטנה והלוחמנית הזאת. איך מאלפים פנתרה? עניין של ניסוי וטעייה כנראה. אני חושבת שאתחיל בכלוב.
יצאתי מהבית למחסן הקטן בחצר, וגררתי משם כלוב מפורק לכמה חלקים, ארכיב אותו כבר בבית. כשהתכוונתי לצאת מהמחסן ראיתי בזווית עיני את הקולר החשמלי הישן של ברוק, והחלטתי לאסוף גם אותו. הבטתי בנוסטלגיה על הכלוב והקולר ונזכרתי בתקופה שגרתי בארה"ב ורק הכרתי את ברוק, ובתחילת האילוף שלה. ברוקי...כלבה טובה שלי.
גררתי את הכלוב לתוך הבית ברעש המינימלי ביותר והתחלתי להרכיב אותו במטבח. אני הולכת להעביר אותה לכאן עכשיו, ממש עכשיו. מעניין כמה היא תילחם בי.
הגוף שלי הוצף באדרנלין כשניגשתי לסלון לאסוף את הפרא הקטן הזה שנקלע לביתי. ראיתי בסלון את ברוק ומצרים ישנות מכורבלות אחת ליד השנייה על השטיח בסלון, חמודות. ניסיתי לאתר את הפרא הקטן אבל לא ראיתי אותה בסלון. אולי היא באמבטיה? ניגשתי לאמבטיה בשקט וראיתי אותה נשענת על הכיור מול המראה בראש מושפל, לא מסתכלת על המראה ולא רואה אותי. ניצלתי את ההזדמנות והתקדמתי לעברה מהר, אספתי אותה אל החזה שלי ,לפתתי את הגוף הקטן שלה ובלי שתרגיש הצלחתי גם לשים עליה את הקולר. הייתי גבוהה ממנה בראש לפחות, זה לא היה כזה קשה.
זה כן התחיל להיות קשה כשהיא התחילה להיאבק בי, ואני אחרי 30+2 שעות משמרת ופאקינג עייפה. בכל זאת, עדיין לא רציתי לחשמל אותה.
"תעזבי!!!!! אותי!!!!! ", היא צעקה ונעצה את הציפורניים שלה בצוואר שלי. העפתי את היד שלה מהר מהצוואר שלי, זרוע אחת שלי כרכתי סביב הצוואר שלה ובידי השנייה תפסתי את שני פרקי ידיה. רכנתי אל האוזן שלה ואמרתי באיום שקט, "בבית שלי לא צועקים, מובן לך, פרא קטן?". היא ניסתה להיאבק שוב ולהשתחרר מהאחיזה שלי אבל לא הצליחה, קטנה כזו. "עדיף שתרגעי", המשכתי לומר לה והידקתי את אחיזתי, חונקת אותה מעט. במראה ראיתי שמבטה נרגע בגלל החנק הקל ושחררתי מעט את האחיזה שלי. הורדתי את היד שלי על החזה שלה ושיחקתי באחת מהפטמות הוורודות שלה, מרגיעה אותה. גם היא כנראה הייתה כבר עייפה. היא נאנחה ואפילו אמרה לי תודה, הפרא הקטן. לא האמנתי לה, בכל אופן. אאמין לה רק אחרי שאבדוק אותה...ובינתיים, לכלוב. נתתי מבט עורג לכיוון האמבטיה, שכל כך כל כך הייתי כבר צריכה...והלכתי עם הציד שלי לכלוב.
"לאן….איפה...לאן את לוקחת אותי?", שמעתי את הפרא הקטן שואלת אותי בקול רועד. "לכלוב. שם תישני הלילה", אמרתי לה בקול מרגיע. "אבל למ...למה בכלוב....מה זה...מה יש לי על הצוואר?", שאלה בגמגום קל. ליטפתי את הראש שלה ולחשתי "כי ככה החלטתי, עד שאחליט מה לעשות איתך, פרא קטן, את נשארת פה. ועל הצוואר שלך יש קולר. חשמלי". הכנסתי אותה בכיפוף גב לכלוב, שריפדתי את התחתית שלו במזרן, לפחות לא יכאב לה בגב כשתישן. היא לא התנגדה כי הייתה מאוד עייפה ועיניה כבר התחילו להיסגר. סגרתי אחריה את דלת הכלוב ונעלתי במפתח. חיכיתי עד ששמעתי את הנשימות שלה מעמיקות ומעידות על שינה ולאחר מכן קמתי והלכתי לכיוון האמבטיה.
