חנית החרמנית, מה יהיה איתך?- זו המחשבה שעברה לי בראש כשחיכיתי לשובן של יולי והכלבה. הרגשתי כל כך סוטה, שנדלקתי כך משתי בחורות ערומות, שהן בכלל חיות מחמד, ושהן שייכות לבחורה שממש ממש בא לי עליה. מצד אחד הערכתי את יולי על זה שהיא נתנה לי נגיעה בעולם הלא שגרתי שלה וכנראה הרגישה שניתן לסמוך עלי ומצד שני בחיים לא הייתי בסיטואציה כזאת ולכן הרגשתי מבולבלת.
יללה קטנה חתכה את השקט שבסלון, "מיאוווו בואי לכאן. בואי….. בואי….. בואי לכאן", קראה לי מיצ מהספה בסלון, שהיא טיפסה עליה קודם לכן. מיצ סקרנה אותי ולכן ניגשתי לראות מה היא רוצה, למרות שיולי הזהירה אותי שהיא שדה קטנה.
ניגשתי בצעדים שקטים לעברה וראיתי אותה מכורבלת על הספה בתנוחת עובר. היא הרימה אלי מבט מנומנם ופקחה זוג עיניים ירוקות בהירות , יפות ומתגרות. "אהההה הנה את. ררררר... בואי תתקרבי אלי", מיצ גירגרה אלי. התקרבתי אליה עוד קצת ועמדתי מול פניה. היא רחרחה את כף היד שלי ופתאום עיניה נפקחו עם תשומת לב, למשהו, שכנראה, שכחתי ממנו. "זה רטוב", היא אמרה לי בחיוך והנידה ראשה אל עבר האצבע שלי, האצבע שהחליקה לתוכי בהפתעה לפני מספר רגעים. היא התקרבה עם פיה אל האצבע ושלחה אליה לשון חמימה. פיה בלע את האצבע שלי ומצץ חזק, ולפתע הרגשתי שיניים ננעצות בבשר האצבע וקפצתי בבהלה בתגובה, משכתי את ידי חזרה אלי וכיווצתי את עיני בכאב. "ררררר את טעימה, אני רוצה עוד! לא הכאבתי לך, רק שיחקתי...מיאו", אמרה לי מיצ בהתגרות ונתנה לפלג גופה העליון להתמתח מול עיני, השדיים העגולים והגדולים שלה נגלים אלי וגורמים לי לבלוע רוק בהתרגשות.
התיישבתי לצדה על הספה והיא הסתובבה עם גופה אלי, חיככה את ראשה על ירכי החשופה והתקדמה בחיכוך אל עבר מפשעתי, מרימה עם ראשה את השמלה שלבשתי. "שם אני רוצה להתכרבל, זה חם", אמרה לי מיצ ומיקמה את ראשה ממש מעל הכוס המתרגש שלי. נשמתי מהר ולא ידעתי איך להגיב. ללטף? לא ללטף? היא תנשוך או תשרוט אותי אם אגע בה?.
החלטתי לקחת את הסיכון והתחלתי בליטוף הכתף שלה, שהייתה קרובה לידי. היא התחככה בכוס שלי וחפרה עוד עם הראש באותו אזור, חושפת את הצוואר שלה לליטוף. נעתרתי לבקשה הלא מילולית והעברתי את אצבעותי על צווארה הלבן והארוך והיא עצמה עיניים ופשוט...גירגרה. ממש כמו חתולה אמיתית.
אחרי 2 דקות של גרגורים שמעתי אותה שואלת "איך קוראים לך?". עניתי לה באנחה קלה, "אני חנית. ואת...מיצ, נכון?". מיצ צחקה קצת, סובבה את פניה לכיוון פני, הביטה אלי מלמטה ואמרה, "לא מדויק. אני מצרים. מיצ זה רק קיצור חביב". פתחתי את עיני בהפתעה ושאלתי, "מצרים? כמו המדינה?". מיצ נשפה אוויר החוצה, נשמע שהייתה קצת מרוגזת ואמרה, "כן..כן. בדיוק כמו המדינה. ההורים שלי, כנראה, לא הבינו את הקונספט של מדינת היהודים". צחקתי והיא המשיכה, "ניסו להיות מיוחדים ורצו לקרוא לי בשם אקזוטי...וזה מה שהם בחרו- פאקינג מצרים". ליטפתי את עצמות הבריח שלה ואמרתי, "אבל את יודעת...דווקא במצרים העתיקה חתולים היו מאוד פופולריים". היא הביטה בי ברוגז קל ואמרה, "אבל אנחנו לא במצרים העתיקה! את יודעת מה זה כשאת שוכבת עם בחור ואז כשהוא יוצא ממך אחרי שהוא גומר הוא פתאום מתחיל לשיר לך 'בצאת ישראל ממצרים…' כאילו שזה משהו סקסי!. שם הבנתי שאני עם גברים סיימתי".
המשכתי ללטף אותה וירדתי מעט עם אצבעותי בין השדיים היפים שלה. היא עצמה עיניים וחייכה, ואז הפרה את השקט עם שאלה, "אז...למה את פה בכלל, חנית?". עניתי לה בבלבול, "הממ, לא יודעת...לשם שעשוע, אולי?". היא פקחה עיניים במהירות, קפצה לישיבה והביטה בי במבט זדוני, "לשם צעצוע, שמעתי טוב?". "לא, לא...לשם ש-", ניסיתי לענות אך השחזת הציפורניים שזכיתי לה על הירך החשופה שלי הפתיעה אותי לגמרי ותפסה אותי לא מוכנה. "איי! זה כואב", צעקתי צעקה קטנה. "זה לא כואב...אני רק משחקת! חנית צעצועית", ענתה לי מצרים ושלחה יד נוספת מלאה בציפורניים חדות.
לפני שהספיקה לשרוט אותי שוב, שמעתי את הדלת נפתחת ואת יולי קוראת לחלל האוויר, "היי, אני בבית". צעקתי לעברה ונאנחתי "יולי, תצילי אותי!". יולי מיהרה אל מיצ ואלי והרחיקה את מיצ ממני. יולי נצמדה אל גבה של מיצ ואחזה בצווארה ביד חזקה. היא נצמדה אל אוזנה ושאלה בקול עמוק, "ככה מתנהגים לאורחים, מצרים?". מיצ גנחה, כנראה נהנתה מהחנק הקל, והשיבה בהיתממות, "היא אמרה שהיא צעצוע אז שיחקתי איתה". יולי צחקה והשיבה, "מה יהיה איתך, מאזינה סלקטיבית שלי?. ואיפה. לעזאזל. הזנב שלך?"
"איפשהו", התגרתה בה מיצ ושלחה את ישבנה לחיכוך בקדמת גופה.
"נראה לי שהוא שם", אמרתי והצבעתי אל עבר גוש פרווה עם צד שנראה קשיח, לא רחוק מאיתנו, שנח על הרצפה ליד הטלוויזיה. יולי סובבה את פניה אל עבר הגוש ואישרה את התגלית שלי, עדיין אוחזת בחוזקה בצוואר של מיצ. "תוכלי להביא לי אותו, חנית?", שאלה אותי יולי. "הממ כן", עניתי והלכתי להביא לה את הזנב.
כשחזרתי עם הזנב יולי שחררה את הצוואר של מיצ, ומיצ גנחה בהקלה. היא המשיכה להתנשם בכבדות, סובבה את פניה אלי, ראתה שאני אוחזת בזנב, התכווצה בבהלה וניסתה לברוח מיולי. יולי תפסה אותה שוב ואמרה לה בקול תקיף, "לא מיצ. את לא בורחת. ידעת שבמוקדם או במאוחר תיאלצי להתמודד עם הזנב הזה". מיצ רטנה במחאה ,יולי תפסה את הזנב בידיה והכניסה את החלק הקשיח לפיה של מיצ, משתיקה אותה. מיצ התחילה להיאבק באחיזתה של יולי ויולי דחפה עוד יותר עמוק את החלק הקשיח של הזנב אל גרונה , מה שגרם למיצ להשתנק ולפתוח רגליים יותר ממה שכבר היו פתוחות.
צפיתי מהצד במאבק, ומחורמנת לגמרי, אמרתי בלי לחשוב, "יולי, אולי את רוצה...שאני אממ… ארגיע אותה?". יולי הביטה בי במבט רך ואמרה, "כן חנית, אני אשמח אם תנסי". "מה הכי מרגיע אותה?", שאלתי. "ליקוק בפי הטבעת. זה מה שהכי מרגיע את החתולה הזאת", השיבה לי יולי ללא היסוס. ואני, שרציתי לשמח את יולי, אמרתי, "תני לי". התכופפתי על ברכי ונשענתי עליהן. גררתי את עצמי לאזור שבין רגליה של יולי לבין ישבנה של מיצ, אחזתי בפלחי ישבנה ומתחתי את העור, החור שלה נגלה לעיני. רכנתי קדימה והתחלתי ללקק לה את החור, אוספת הרבה רוק מפי ושולחת אותו הלאה עם לשוני, מנסה להרגיע אותה ככל האפשר. אחרי דקה בערך התחלתי להרגיש שהמאבק נפסק וראיתי בצד מבטי את הזנב תלוי באוויר מידה של יולי . גניחות עמוקות השתחררו אל האוויר, "יול...למה...אבל את יודעת...אההההה....את יודעת שזה...אהההה...סוגר לי...את המוח...הליקוקים האלה".
"אני מכירה אותך קטנה שלי", אמרה לה יולי ברוך וליטפה את ראשה.
המשכתי ללקק את החור של מיצ, גורמת לה לגנוח עוד יותר חזק, כשפתאום שמעתי את יולי קוראת מעלי, "נראה לי שזה מספיק, חנית. הזנב יוכל להיכנס בדחיפה אחת עכשיו".
שמעתי את מיצ עוד מנסה להתנגד בגוף רפה, "יול….אהההה...בבקשה לא", ובניגוד לדברים שאמרה היא הבליטה את ישבנה עוד יותר לכיוון פני, החור שלה נפער מולי.
"תמשיכי לאחוז בישבן שלה פתוח כמו שעשית עד עכשיו", פנתה אלי יולי. המשכתי לאחוז ולפתע ראיתי את יולי מכוונת את הזנב לפתח החור של מיצ. החלק הקשיח היה כסוף ונוצץ וכבר התחיל להיבלע בחור של מיצ. יולי הפעילה לחץ נוסף על הזנב והוא החליק פנימה...שמעתי את מיצ גונחת מעלי, כמה טיפות מהכוס הבלונדיני שלה נחתו על הספה מתחתיה.
יולי נתנה לי יד ועזרה לי לעבור לעמידה. שתינו הבטנו על מיצ הרגועה והמגרגרת מחרמנות, שמילמלה לעבר יולי "תודה יולללל אניאוהבתאותך תודה תודה". יולי רכנה אל החתולה שלה ונתנה לה נשיקה קטנה על השפתיים. היא נעמדה ואמרה לי בשקט, "מאבקים תמיד מעייפים אותה, עכשיו היא תירדם", והוסיפה "עשית עבודה טובה" ונישקה אותי על הלחי. חייכתי חיוך קטן ופנינו שתינו אל עבר חדר השינה, לא לפני שעצרנו לבדוק מה שלום ברקי.
ברקי הביטה בשתינו בעיניים גדולות והחלה להזיז את ישבנה מצד מצד, אך הפעם, ראיתי, שלא היה זנב בישבנה. "איפה הזנב שלה?" שאלתי בעודי מקבלת ליקוקי שוקיים מברקי. "אה הוא כאן על השולחן. צריך להחזיר אותו למקום. פשוט מיהרתי אליך ואל מיצ".
"את רוצה...אולי...שאני אעזור גם עכשיו?", שאלתי בהססנות. היא השיבה לי בחיוך "ברקי כמעט ולא נאבקת, אבל אם את ממש רוצה…".
"ברקי. זנב!", אמרה לה יולי בהתלהבות, וברקי מיד שכבה על חזה הקטן והרימה את ישבנה כלפי מעלה, מתמקמת להחזרת הזנב למקומו.
התכופפתי על ברכי מול ישבנה של ברקי ושלחתי את לשוני לחור הפתוח והמעט נפוח שלה, החדרתי אותה קצת פנימה וליקקתי. "הווווו ידעתי שאת נחמדה! אהההההההה!!! ידעתי...ידעתי!", גנחה ברקי בהנאה. לאחר כמה ליקוקים יולי אחזה בראשי, משכה אותו אחורה בעדינות ולחשה באוזני "תישמרי קצת אנרגיות לכיף האמיתי", וקרצה לי.
לאחר מכן ראיתי אותה אוחזת בזנב השחור הקטן של ברקי, לוחצת אותו אל החור שלה ודוחפה פנימה בעדינות. כאשר הוא היה כולו בפנים ברקי נאנחה וכשכשה בו לעומתנו. יולי ליטפה את ישבנה, איחלה לה לילה טוב ונישקה אותה על ראשה.
יולי אחזה בידי ועזרה לי לעבור לעמידה. התחבקנו והיא לחשה באוזני, "מוכנה כבר לכיף האמיתי?". הסמקתי והשבתי, "הייתי מוכנה כבר מלפני שעה".
היא אחזה במותני והלכנו כך, מחובקות, לחדר השינה…
המשך יבוא...
