זה בלוג סיכום

לפני שנים ביקרתי בבוכנוואלד. עמדתי שם בראש קבוצה של קציני צה"ל במדי שרד ובחנתי את קהל המבקרים. בין הילדים זהובי השיער ותכולי העיניים, המבוגרים כפופי הגב והנשים העצובות בלט זקן אחד. הוא עמד בצד, רעמת שיער לבן וזקן ארוך מעטרים את ראשו וגלימה לבנה את גופו. לא התאפקתי וניגשתי אליו. שאלתי אותו:-

אני: מי אתה אדוני?

הוא: פעם הייתי אלוהים.

אני: באמת? ואיפה היית בשואה?

אלוהים: בקריביים.

אני: ובפוגרומים?

אלוהים: טיילתי בארה"ב

אני: ואיך אתה מעז לעמוד פה?

אלוהים: זהו שמיד כשראיתי מה קרה, וסקרתי את ההיסטוריה ומה שנעשה בשמי, החלטתי להתפטר. אני כבר לא אלוהים.

אני: ומי אלוהים עכשיו?

אלוהים: אין.

אני: ויש לך טיפ לאנשים? משהו שאתה למדת ממרום כשלונך?

אלוהים: כן. תשמרו על כבוד האדם באשר הוא אדם.

ואז הוא התרחק בצעד איטי, נושא על כתפיו את משא השנים וכשלונו.