לפני 11 שנים. 15 בספטמבר 2013 בשעה 10:54
לאט לאט את נכנסת לתלם.
תלם שגבולותיו
הולכים ומצטמצמים,
הולכים ומתקרבים
ככל שהאופק מתקרב
ונמשך.
ואת צועדת בו
מנסה לקפוץ ממנו
וכשאת מוחזרת לתוכו
רטובה וכואבת
אוהבת וסובלת
את ממשיכה עוד צעד ועוד אחד,
בתלם
שאני חורש עבורך.