לפני 10 שנים. 7 בינואר 2014 בשעה 5:49
היא מקבלת אותי
כמו שאני.
לא שופטת,
לא שואלת,
לא עונה.
היא מקבלת אותי
איך שאני.
כועס
מריר
אוהב
דואג.
היא נלחמת בי
למרות מה שאני.
לא באופן אישי
ללא איכפתיות
בכל מה שיש לה להציע
באותו זמן.
היא זזה שם
ללא מודעות אלי
או לכל אחד אחר
כלי קיבול
לנפשות טועות
כועסות
מחפשות.
אדוות הגלים.