לפני 10 שנים. 29 באפריל 2014 בשעה 6:37
הבוקר שאחרי הזיכרון המוסדי.
האם באמת נמשיך לזכור,
או שמא שוב תעלם
שורת המספרים המקועקעים
לשנה.
האם נמשיך לזכור
או שמא, בעוד שנה,
נעמוד שוב, רכוני ראש,
מול השורה שהתקצרה.
שוב.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
סקרנות מאוחרת(נשלטת)
-
אנחנו תמיד זוכרים
כמעט בכל יום ויום
השאלה היא האם הילדים, הנכדים והנינים שלנו
יצליחו לזכור לאחר אותו היום.
בוקר טוב
כמעט בכל יום ויום
השאלה היא האם הילדים, הנכדים והנינים שלנו
יצליחו לזכור לאחר אותו היום.
בוקר טוב
לפני 10 שנים
*מנגינה*{התווים שלו}
-
עולם כמנהגו נוהג
לזכור ולהצהיר זה לא מספיק
צריך לעשות
אבל מעבר למילים זה לא ממש מעניין את מחזיקי הקופה.
:(
לזכור ולהצהיר זה לא מספיק
צריך לעשות
אבל מעבר למילים זה לא ממש מעניין את מחזיקי הקופה.
:(
לפני 10 שנים
פוסיקT{MאסטרM}
-
זה לא רק היושבים במגדל השן ומחזיקי הקופה, זה גם, והרבה, תלוי בנו, הורים ומחנכים. אם אנחנו לא ננחיל לדורות הבאים את זכרון השואה ומורשתם של הנספים- יתקצר הזיכרון וייעלם, ממש כשם שהשורות תמשכנה להתקצר עד שתעלמנה.
לפני 10 שנים
פוסיקT{MאסטרM}
-
זה לא רק היושבים במגדל השן ומחזיקי הקופה, זה גם, והרבה, תלוי בנו, הורים ומחנכים. אם אנחנו לא ננחיל לדורות הבאים את זכרון השואה ומורשתם של הנספים- יתקצר הזיכרון וייעלם, ממש כשם שהשורות תמשכנה להתקצר עד שתעלמנה.
לפני 10 שנים
שרה בשבילך(נשלטת){Masterblas}
-
אני שייכת לזוכרים. לא יכולה לשכוח את משפחתי שלא זכיתי להכיר. ובכל שנה, אני מגיעה לכיתות של ילדיי ומספרת את מורשת משפחתי שחלקה כבר לא קיים והילדים יושבים מולי פעורי פה כשעיניהם פקוחות לרווחה והם גומעים את דבריי בשקיקה, שואלים שאלות ומבקשים לדעת עוד ועוד.
זו תרומתי הצנועה להמשך זיכרון מורשתנו.
זו תרומתי הצנועה להמשך זיכרון מורשתנו.
לפני 10 שנים