לפני 9 שנים. 9 ביולי 2014 בשעה 6:53
כשהרקטות מתפוצצות
והרסיסים נופלים
קשה שלא לחשוב
כמה שמח הייתי
להיות בתוכך,
להתפוצץ עמוק בך,
לפזר את רסיסיי
על הרחם שלך.
רקטה שכזו.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
