לפני 10 שנים. 19 באוגוסט 2014 בשעה 12:09
העצב משתק אותך.
הכעס מונע ממך לזוז.
הכאב פוגע בך במלוא עוצמתו.
את כמו ארנבת
שלכודה באור הפנסים.
רועדת,
נצמדת אל הקרקע.
את אפילו פוחדת
להיאחז ביד
שהושטה לעזרה.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי