לפני 9 שנים. 1 בספטמבר 2014 בשעה 13:22
את כואבת בשקט.
מתכנסת בתוך עצמך.
מנסה לצוף על הגל העכור.
את לא נלחמת,
לא מוחה,
כואבת בשקט.
את מקבלת את הכאב
כמעין עונש מהיקום,
גזירה שאין לשנותה.
את כואבת בשקט.
כל כך בשקט,
שאפילו דמעה את לא מזילה.
לא בפני אף אחד.
וכל הכאב הזה
וכל השקט הזה
קורעים גם לי את הלב