לפני 10 שנים. 7 בספטמבר 2014 בשעה 12:09
שוב את כואבת.
שוב זולגות הדמעות
במורד לחייך.
שוב את יושבת חסרת אונים,
מול המילים,
מול התחושות.
שוב את כואבת.
כאילו עקרו את ליבך מתוכך.
ואני – מתבונן
חסר מעש
על חורבן המילים.
שוב את כואבת.
שוב זולגות הדמעות
במורד לחייך.
שוב את יושבת חסרת אונים,
מול המילים,
מול התחושות.
שוב את כואבת.
כאילו עקרו את ליבך מתוכך.
ואני – מתבונן
חסר מעש
על חורבן המילים.