לפני 10 שנים. 12 בנובמבר 2014 בשעה 9:35
כשאת צועדת
לבושה רק בקולר לצווארך,
מובלת על ידי הרצועה,
את מקפידה להיות זקופה.
את מקפידה שחזך יבלוט
שאוכל לראות את שדייך מתנועעים בקצב,
את מקפידה לעכס
להיענות לכל משיכה,
קלה ככל שתהיה,
שאת חשה ברצועה.
את מרגישה את הרטיבות על ירכייך.
את מרגישה את מבטי סורק את גופך.
את יודעת איך תסתיים הצעידה.
את לא יודעת מתי,
ואת צועדת.