לפני 10 שנים. 18 בנובמבר 2014 בשעה 12:18
את מתנה את צרותיך,
את כאביך,
שוטחת את מררתך.
נראה לך שאת לבד בעולם,
שאין מי שתומך בך,
שאין מי שנותן גב
ומסכים.
ואז את פונה אלי.
ואני שומע,
מכיל,
מקשיב.
עד הפעם הבאה.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי