לפני 9 שנים. 30 בדצמבר 2014 בשעה 8:14
רגליך פשוקות לרווחה,
מקופלות בברכיים.
שדייך מתנועעים
בקצב התפתלותך.
ראשך מוטל לאחור,
ואת צועקת במלוא גרונך.
את משפריצה את תאוותך
שוב ושוב
ואז באה לתוך חיבוקי.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי