לפני 8 שנים. 4 בינואר 2016 בשעה 6:09
תרגישי שתיכף,
עוד שנייה ממש,
את מגיעה לקצה הקשת בענן.
האוויר סביבך צבוע,
בכל פריזמת הצבעים,
טיפות,
קרני אור,
תיכף! ממש תיכף!
ואז אני מפסיק.
הכאב חודר את הכרתך,
את יורדת לאיטך,
ושוב,
מעלה מעלה,
במעלה סולם הצבעים,
תיכף! ממש תיכף!
ואז אני מפסיק.