זה בלוג סיכום

היה לי פעם אבא עם שפם.

אבא גדול כזה.

רחב כתפיים,

יפה בלורית,

כחול עיניים,

ידיים שריריות שלובות על חזה רחב.

אבא פלמחניק.

היה לי פעם אבא עם שפם.

אבא שליווה שיירות,

בדרך לירושלים,

שנלחם בכל מלחמות ישראל,

שבנה את כל המיזמים הגדולים,

שתכול עיניו ראה את חבריו נופלים

את ארצו מתפתחת

וידיו השריריות שולבו בסיפוק על חזהו הרחב.

וגם אני גדלתי.

בתחילה, ירד השפם של אבי,

אח"כ כאילו שחה קומתו,

שריריו הצטמקו,

כאילו העביר אלי את הלפיד.

היום יש לי אבא ללא שפם,

הבלורית אינה,

כבר לא כל כך גדול.

וכשהוא מביט לתוך עיני הירוקות

בעיניו הכחולות,

אני רואה בהן את הגאווה.

אני רואה בהן את אש הלהט.

אנחנו חובקים האחד את השני

וממשיכים בדרך.

ולכל הדואגים,

אבי בסדר גמור

וגם אני.

אבי ואני נלחמנו, כל אחד בתורו,

בכל מלחמות ישראל.

המלחמות לא נגמרו.

עכשיו הגיע הזמן להילחם על דמותה של המדינה.

אבי ואני.

מי מצטרף?