לפני 7 שנים. 14 בספטמבר 2016 בשעה 4:21
כשנגמרות לך המלים
את שולחת לעברי מבט מלא תחינה
שאשלים את המשפט שהתחלת.
כשהדמעות שונקות אותך,
את מביטה אלי,
כדי שאמשיך את דברייך
ואמחה את דמעותייך.
אני תמיד מנסה.
לפעמים אני גם מצליח.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי