לפני 7 שנים. 14 בנובמבר 2016 בשעה 8:02
את הכי פתוחה
באפטר קייר,
ברכות של אחרי,
בסוף הגמירות,
בתום הכאב,
כשחיוך קטן משוך על שפתייך,
כשמבטך מזוגג,
גופך מכווץ בתנוחה עוברית,
ואת משייטת בעולם אחר,
בו רק קולי נמס
בצליל נשימותייך.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי