זה בלוג סיכום

את מבלבלת,

את הנימוס שלי

עם חולשה.

את ראייתי אותך כאדם,

עם רפיסות,

את העובדה ששאלתי לשלומך,

במקום לצוות עלייך לרדת על ארבע,

את מבלבלת עם חוסר שליטה.

ואת הרי לא שלי,

למה שאצווה עלייך?

למה שתצייתי?

למה שאהיה גס רוח?

וגם אם את שלי,

עדיין אני מנומס,

רואה אותך כאדם,

דואג לשלומך.

במיוחד אם את שלי.

את מבלבלת,

ומה פלא שאחר כך את מופתעת?