לפני 7 שנים. 5 ביוני 2017 בשעה 11:46
בא לי אותך לרוחב ברכי.
עכוזך החשוף מצד אחד,
שדייך תלויים מהעבר האחר.
גופך קופץ עם כל חבטת יד.
סימן מאדים על עורך,
אנחותייך מהדהדות בחלל החדר,
ואת שלי.
רטובה,
נזקקת,
מיוחמת.
אבל,
בעיקר,
שלי.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
