לפני 7 שנים. 6 ביולי 2017 בשעה 15:49
אני מקפיד לקרוא את הבלוג שלך
וחש עווית בבטן
כשאת מטלטלת
בין פסגות האושר
לתהומות הכאב.
את מטילה עצמך,
נותנת עצמך,
מתרסקת,
מרוסקת,
אוספת את השברים,
מדביקה,
ומטפסת חזרה.
כמו פניקס.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי