לפני 6 שנים. 18 בספטמבר 2017 בשעה 13:01
מכבים את הלב,
מבטלים את המוח,
מרוקנים את מעיין הדמעות.
כמות הסבל המתוארת כאן
היא כמעט על אנושית.
כמו גם מושלמות היחסים,
אין סוף האהבה
ונצחיות התשוקה.
עכשיו אני חושב שהבנתי
מדוע אני לבד.
אני סתם אדם.
שום דבר לא מושלם,
כלום לא כבה,
הכל במידה.
טוב, חוץ ממך