לפני 8 שנים. יום רביעי, 8 בנובמבר 2017 בשעה 9:56
אני נותן לך ליפול לתהום.
בתחילה, את אחוזת בעתה.
פנייך מעוותים בפחד,
ידייך נשלחות לאחוז במשהו.
אחר כך,
את משלימה.
שלווה,
נפרדת,
את מצפה לחבטה של הסוף.
חשיכה,
אין תחושה,
שקט.
שלוות אין קץ.
לא כואבת,
לא זוכרת.
את צפה.
ואז...
את מתעוררת בזרועותי.