לפני 6 שנים. 26 בדצמבר 2017 בשעה 5:24
את מבינה את משמעות הביטוי,
צריכה כמו אויר לנשימה.
כשידי סוגרת על גרונך,
חרחור עדין בוקע מבין שפתייך,
גופך מתרפה,
עינייך נעצמות,
ואת שלווה,
ומחכה
לאויר לנשימה.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי