לפני 6 שנים. 26 בספטמבר 2018 בשעה 5:31
לפעמים זה מדגדג לי
בקצה האצבעות.
להניף את היד,
וסטור לפנייך.
סטירה כזו,
שתטיל אותך לרצפה,
תזעזע את עולמך,
תיישר אותך.
ואז,
כשאת בוכה את ליבך,
לעזור לך לקום
ולתת לך למצוץ.
כנחמה.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי