לפני 4 שנים. 9 בדצמבר 2019 בשעה 6:05
המשפט הכי רומנטי,
הכי טוטלי,
שנכתב אי פעם,
הוא:-
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.
רק תחשבו על זה.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
Lost in the dark
-
מסכימה איתך big time.
ואל נשכח שאחר כך, בשל תרמיתו של לבן, עבד בה יעקב שבע שנים נוספות... כלומר : ארבע עשרה שנה עבד האיש הזה, לפני שזכה לדעת את אהובתו.
מבקשת להוסיף, שהאף שהמשפט הזה הוא אכן משפט פנומנלי... גם סיפור פגישתם של יעקב ורחל הוא רומנטי מאין כמותו, בעיניי.
רחל מגיעה אל הבאר עם צאן אביה (מפגש בין איש לאישה בבאר דווקא, הוא דבר מקובל במקרא והבאר וכן דליית המים ממנה, עמוסים סימבולים הקשורים בזכר ונקבה וזיווגם)
בכל יום אחר, היו מחכים הרועים, שייאספו די מהם, כדי לגול יחד מעל פי הבאר, את האבן הכבדה המכסה אותה. באותו היום,מייד עם בוא רחל ולמענה, גולל יעקב את האבן לבדו ואף השקה את צאנה.
ועם זאת, הפסוק שרציתי לצטט בתור ה"מקום שני", לכל הפחות, לפסוק שציטטת לעיל אתה, הוא הפסוק המגיע *מייד* אחרי סיפור המעשה הזה עם האבן :
"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" (בראשית כט, יא)
פגישתם הראשונה של יעקב ורחל נפתחת במעשה של מסירות נפש, בנשיקה ובבכי - לא נאמרת שם ביניהם ולו מילה.
(הדיבור היחידי המתואר לפני כן, הוא בין הרועים ליעקב, טרם בואה של רחל)
על הפסוק המפתיע,שובר הלב והלא שיגרתי הזה, כמו על הפסוק שהבאת לעיל, נכתבו פרשנויות לאינספור, לא בכדי.
מסכימה איתך big time.
ואל נשכח שאחר כך, בשל תרמיתו של לבן, עבד בה יעקב שבע שנים נוספות... כלומר : ארבע עשרה שנה עבד האיש הזה, לפני שזכה לדעת את אהובתו.
מבקשת להוסיף, שהאף שהמשפט הזה הוא אכן משפט פנומנלי... גם סיפור פגישתם של יעקב ורחל הוא רומנטי מאין כמותו, בעיניי.
רחל מגיעה אל הבאר עם צאן אביה (מפגש בין איש לאישה בבאר דווקא, הוא דבר מקובל במקרא והבאר וכן דליית המים ממנה, עמוסים סימבולים הקשורים בזכר ונקבה וזיווגם)
בכל יום אחר, היו מחכים הרועים, שייאספו די מהם, כדי לגול יחד מעל פי הבאר, את האבן הכבדה המכסה אותה. באותו היום,מייד עם בוא רחל ולמענה, גולל יעקב את האבן לבדו ואף השקה את צאנה.
ועם זאת, הפסוק שרציתי לצטט בתור ה"מקום שני", לכל הפחות, לפסוק שציטטת לעיל אתה, הוא הפסוק המגיע *מייד* אחרי סיפור המעשה הזה עם האבן :
"וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך" (בראשית כט, יא)
פגישתם הראשונה של יעקב ורחל נפתחת במעשה של מסירות נפש, בנשיקה ובבכי - לא נאמרת שם ביניהם ולו מילה.
(הדיבור היחידי המתואר לפני כן, הוא בין הרועים ליעקב, טרם בואה של רחל)
על הפסוק המפתיע,שובר הלב והלא שיגרתי הזה, כמו על הפסוק שהבאת לעיל, נכתבו פרשנויות לאינספור, לא בכדי.
לפני 4 שנים