סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

משמר האזוב

בין ביניינים עזובים, מטים לפול, שאף אחד לא מתקרב אליהם, גדל לו האזוב, עומד על המשמר. עומד ומחכה. ומחכה.
לפני 6 שנים. 29 במרץ 2018 בשעה 23:36

לרוב כל מי שבקהילת הפטיש ביפן מכיר את מסיבת Department H שבטוקיו. מסיבה זו שמתקיימת כל שבת ראשונה של החודש צמוד לתחנת אוגויסודאני, בעקרון בכלל מסיבת דראג קאברט, אבל הרבה נישות שונות מיוצגות שם מחצות הליל ועד הרכבת הראשונה. מלבד דראג קווינס מרשימות, לצד זנטאי ולייטקס(עיקר הנישה שלי) שלא מראים פיסה של עור ניתן לראות אנשים עירומים כמעט לגמרי, אדון הגורר אחריו ברצועה את שפחותיו המקולרות, ספק גברים ספק נשים הלבושים בקיגורומי, פינת קינבאקו, ומלכות לבושות עור המצליפות בכל מי שהן מוצאות לנכון (בהסכמה). אפילו בחודש שעבר לאחר סיום האירועים עד לסגירת המקום השתלטה סצנת פיסטינג על הבמה. 

במקום יש גם דוכנים למכירת קולרים, מסכות, שוטים, סתם חולצות טריקו מודפסות ואפילו דוכן להרכבת גאנפלה (קיטים מפלסטיק של הרובוטים מהאנימה הידועה Gubdam) למי שמעוניין.

 

מגוון תמונות ניתן לראות באלבום שהעלתי.

לפני 6 שנים. 4 במרץ 2018 בשעה 14:31

ממלא שאלון  אינטרנטי לראיון עבודה.

מגיע שדה של "מה המוטיבציה שלך לעבוד אצלנו?"

הדבר הכנה הראשון שעולה לי לראש:

יש לי פטיש ללייטקס וזה פטיש די יקר"

לפני 6 שנים. 3 במרץ 2018 בשעה 17:22

ממלא שאלון  אינטרנטי לראיון עבודה.

מגיע שדה של "מה המוטיבציה שלך לעבוד אצלנו?"

הדבר הכנה הראשון שעולה לי לראש:

יש לי פטיש ללייטקס וזה פטיש די יקר"

לפני 6 שנים. 3 במרץ 2018 בשעה 10:48

עברתי תהליך שאני רואה בו כהתבגרות מתישהו בשנתיים האחרונות. ההבנה שאין לי רק את הצורך להיות שולט, אלא לפעמים גם יש לי את החשק להיות נשלט. אני בעצם מתחלף.

אני כן חושב שבמובן מסוים צריך בגרות מסוימת להבנה הזו. בעיקר אם הרבה זמן חשבתי שבשביל לשלוט אסור להראות שום חולשה או ויתור. למזלי יצא לי לפגוש אנשים שאיפשרו לי להיות שניהם. לפעמים כיף להיות למעלה, ולפעמים פשוט בא להיות למטה.

 

בתקווה אצליח יום אחד למצוא גם שותפה שגם היא מתחלפת כמוני.

בכלל נשמע כיף לעשות התערבויות קטנות על מי הולך להקשר הלילה...

לפני 11 שנים. 14 במרץ 2013 בשעה 18:25

כעס. שנאה. זעם. כעס. כעס. כעס!

אתם נחמדים אלי אבל אני רואה רק צביעות.

אתם מנסים להבין אבל אני רואה רק לגלוג.

כבר אין משמעות למילות חיבה שלכם, הן נאמרו יותר מדי.

זה ריק! דביק ומאוס!

אני לא צריך את הרחמים שלכם. לא בשביל זה אני כאן.

אני מנסה להגיד שיהיה טוב. היום אראה קשת בענן.

אולי יהיו לי כמה ימים של שקט אבל אז הנפילה מטה שוב כואבת יותר מהרגיל.

אני לא מתיימר להיות אמן מיוסר. כי אני לא אמן. לצבוע הכל בשחור זו לא אומנות!

למרות ההצלחה, למרות ההכרה, הכל בפנים רקוב ואפור. חסר צבע או תחושה.

אבל אני ממשיך ביום יום, כאילו שום דבר לא קרה. אף אחד לא יודע.

אבל בפנים, גדל לו, הטחב.

לפני 11 שנים. 14 במרץ 2013 בשעה 18:21

כעס. שנאה. זעם. כעס. כעס. כעס!

אתם נחמדים אלי אבל אני רואה רק צביעות.

אתם מנסים להבין אבל אני רואה רק לגלוג.

כבר אין משמעות למילות חיבה שלכם, הן נאמרו יותר מדי.

זה ריק! דביק ומאוס!

אני לא צריך את הרחמים שלכם. לא בשביל זה אני כאן.

אני מנסה להגיד שיהיה טוב. היום אראה קשת בענן.

אולי יהיו לי כמה ימים של שקט אבל אז הנפילה מטה שוב כואבת יותר מהרגיל.

אני לא מתיימר להיות אמן מיוסר. כי אני לא אמן. לצבוע הכל בשחור זו לא אומנות!

למרות ההצלחה, למרות ההכרה, הכל בפנים רקוב ואפור. חסר צבע או תחושה.

אבל אני ממשיך ביום יום, כאילו שום דבר לא קרה. אף אחד לא יודע.

אבל בפנים, גדל לו, הטחב.

לפני 11 שנים. 12 בנובמבר 2012 בשעה 15:45

יושבנו בכיתה, סטודנטים משועממים קלות. בין כל האנשים את תופסת את ליבי עם תנועה אחת בלבד.

ברגע של חוסר ריכוז בזמן מעבר על רשימות, מסיטה קצווה משיעריך מאחורי אוזנך שלא תפריע למבטך.

ביום חמים של סוף הקיץ, אני בחולצת טי ואת עם סוודר קל, תוהה האם תקבלי אותי ואת סודי.

כי אני רוצה אותך כבולה, ידיך באזיקים שחורים. אך אני עדיין ילד חששן.

כי אני רוצה אותך עומדת דום חשופה, עורך מפתח יותר ויותר פסים אדומים דקים. אך אני קצת יותר מנער הפוחד מדחיה.

כי אני רוצה אותך על המיטה פרוסה עם חבלים, גופך מקבל כל עונג וכאב שאני בוחר לתת לו. אך אני בחור צעיר שלא רוצה שתקראי לו "סוטה".

כי אני רוצה אותך מקבלת אותי כמו שאני, לבך פתוח לכל מה שיש לו להציע. אך אני גבר היושב ומחכה. לא עושה כלום בעוד הימים מתקצרים.

ויום אחד במקריות שמעה אוזני, חבר חדש יש לך, בחור שהשיגני. תחושת החמצה פשטה בתוכי, והיא עוד תמשיך לגדול.

ביום סגרירי ואפור של סתיו, אני בסווצ'רט ואת עם ידיך מתחממות בתור שרווליך, יושבים לעוד שיעור של חדו"א ללא חדווה.

וברגע של חוזר דעת, מסיטה שוב את שערך מסביב לאוזנך, שרוולך מחליק מטה, ואיתו ליבי.

סימני חבל, שני ליפופים במספר, באדמומיות גאה מספרים את סודך.

במהרה קולטת ומחזירה את ידך לחיק השרוול, מביטה סביב וקולטת את מביטי האטום. ואת, מחייכת.

לפני 11 שנים. 10 בנובמבר 2012 בשעה 21:15

שפניתי אליך והצגתי את עצמי, לא ידעת מי אני, בחור פשוט למראה שקשה לזהות אותו בין הפנים השונות.

שנפגשת איתי בפאב באותו ערב, לא ידעת שבחור שקט כמוני נהנה לראות בחורות כמוך קשורות.

שצחקנו אחרי הבירה הראשונה, לא ידעת שמאחורי החיוך יש כמיהה לכסות את עיניך ולחסום את פיך.

שהחזקתי בידך מתחת לשולחן, לא ידעת שאותה יד רוצה להצליף בישבנך.

שהתנשקנו באותו ערב, לא ידעת איך דמיינתי את הזין שלי בין שפתייך.

שלחשתי לאוזנייך את תוכניותי, לא ידעת כמה עמוק הדחף בתוכך לקבל.

שסגרת את עינייך ואמרת "תעשה בי כרצונך", לא ידעת שהחבלים כבר מוכנים.