יושבנו בכיתה, סטודנטים משועממים קלות. בין כל האנשים את תופסת את ליבי עם תנועה אחת בלבד.
ברגע של חוסר ריכוז בזמן מעבר על רשימות, מסיטה קצווה משיעריך מאחורי אוזנך שלא תפריע למבטך.
ביום חמים של סוף הקיץ, אני בחולצת טי ואת עם סוודר קל, תוהה האם תקבלי אותי ואת סודי.
כי אני רוצה אותך כבולה, ידיך באזיקים שחורים. אך אני עדיין ילד חששן.
כי אני רוצה אותך עומדת דום חשופה, עורך מפתח יותר ויותר פסים אדומים דקים. אך אני קצת יותר מנער הפוחד מדחיה.
כי אני רוצה אותך על המיטה פרוסה עם חבלים, גופך מקבל כל עונג וכאב שאני בוחר לתת לו. אך אני בחור צעיר שלא רוצה שתקראי לו "סוטה".
כי אני רוצה אותך מקבלת אותי כמו שאני, לבך פתוח לכל מה שיש לו להציע. אך אני גבר היושב ומחכה. לא עושה כלום בעוד הימים מתקצרים.
ויום אחד במקריות שמעה אוזני, חבר חדש יש לך, בחור שהשיגני. תחושת החמצה פשטה בתוכי, והיא עוד תמשיך לגדול.
ביום סגרירי ואפור של סתיו, אני בסווצ'רט ואת עם ידיך מתחממות בתור שרווליך, יושבים לעוד שיעור של חדו"א ללא חדווה.
וברגע של חוזר דעת, מסיטה שוב את שערך מסביב לאוזנך, שרוולך מחליק מטה, ואיתו ליבי.
סימני חבל, שני ליפופים במספר, באדמומיות גאה מספרים את סודך.
במהרה קולטת ומחזירה את ידך לחיק השרוול, מביטה סביב וקולטת את מביטי האטום. ואת, מחייכת.