לפני 12 שנים. יום חמישי, 14 במרץ 2013 בשעה 16:21
כעס. שנאה. זעם. כעס. כעס. כעס!
אתם נחמדים אלי אבל אני רואה רק צביעות.
אתם מנסים להבין אבל אני רואה רק לגלוג.
כבר אין משמעות למילות חיבה שלכם, הן נאמרו יותר מדי.
זה ריק! דביק ומאוס!
אני לא צריך את הרחמים שלכם. לא בשביל זה אני כאן.
אני מנסה להגיד שיהיה טוב. היום אראה קשת בענן.
אולי יהיו לי כמה ימים של שקט אבל אז הנפילה מטה שוב כואבת יותר מהרגיל.
אני לא מתיימר להיות אמן מיוסר. כי אני לא אמן. לצבוע הכל בשחור זו לא אומנות!
למרות ההצלחה, למרות ההכרה, הכל בפנים רקוב ואפור. חסר צבע או תחושה.
אבל אני ממשיך ביום יום, כאילו שום דבר לא קרה. אף אחד לא יודע.
אבל בפנים, גדל לו, הטחב.