לפעמים, ההנאה הכי גדולה שאני שואבת מעולם הסטיות שלי, היא לא במהלך המפגש עצמו כמו שאחריו.
מסתובבת בעולם, חיה את חיי...עבודה, חברים, משפחה לימודים...כשאצלי שמור הסוד של מה קורה אצלי בראש.
עבד קשור ברגעים אלו במיטה, כלבלב שמסתובב עם סימנים או בעונש מחכה לקבל ממני אישור לקיומו ויחס מנמאלי.
לפעמים פתאום קופץ זכרון והחיוך אחריו ואף אחד לא מעלה על דעתו את הסיבה האמיתית.
לפעמים אנשים שמים לב ושואלים, אני אוהבת להגיד שחשבתי על משהו חמוד שהחתול שלי עשה.
אני לא בטוחה למה לפעמים זה אפילו יותר מרגש לשחזר בראש דברים שעשיתי מאשר העשייה שלהם בזמן האמת.
ייתכן שזה פשוט הניגוד בין העולם החיצוני בו אני נמצאת פיזית למחשבות שמתרוצצות אצלי בראש שמשעשע אותי ומעניק לי תחושת עליונות.
הפאר בין מי שאנשים חושבים שאני למי שאני מסוגלת להיות כשאני מרשה לעצמי.
זו כנראה סטיה קשה, אבל מדליק אותי נורא לשבת בארוחת שישי עם ההורים ולכתוב הודעות לסאב שיושב בפינה של השירותים בעונש עם הזין בחוץ והאצבע בטוסיק.
לילה טוב:)
פלי
אני מצווה על כל העבדים שמקבלים את מקומם השולי בעולם ללכת לישון. אני עייפה ואני לא אוהבת שאחרים נשארים ערים אחרי.
