לולאות

שבת בבוקר.

מתעורר לצידך ומביט בך. את כבר ערה. ההבעה שלך אומרת הכל.

אני הולך למטבח ומכין לנו קפה וסלט. כשאני חוזר את משמיעה אנחות קלות של שביעות רצון.

אני מתיישב מולך, בקצה המיטה. מביט בך מתנפלת על האוכל.

מסביבנו החדר מספר את מה שהתחולל בו בליל אמש. הדוד שנשאר דולק. השולחן ההפוך. הדלת ששכחנו לנעול. שברים של ספל בכיור. הבגדים שלך שפזורים בכל החדר.

עכשיו הכל רגוע. התשוקה והאדרנלין של אתמול התחלפו בשלווה מתוקה של שבת בבוקר.

האזיקים עודם נעולים על ידייך ועל רגלייך. שעות רבות עוד יחלפו עד שיוסרו מגופך.

את משחקת באזיקים. מנסה להורידם מידייך, מנסה להרחיק את הלולאות זו מזו.

"איך זה גורם לך להרגיש?" אני שואל אותך.

"חופשיה", את עונה בתמציתיות.

***

חופשיה. המילה הזאת מסכמת שעות ארוכות של שיחות רק על האזיקים האלה.

"אנשים אומרים שחופש זה לבחור לעשות מה שאתה רוצה. אבל במציאות, כשיש לך חופש בחירה אתה תמיד נאלץ לעשות את מה שאחרים מצפים ממך.
חופש אמיתי הוא זה שבו נכפה עליך לעשות את מה שאתה באמת רוצה".

סיפרת לי על הבית המסורתי-שמרני שגדלת בו. על הניסיון של ההורים שלך לגונן עלייך ועל המרד שלך נגדו. על הקונפליקט בין מה
שאת רוצה לעשות לבין המצפון שלך, החשש מההורים שיגלו, והמבט הזה של האכזבה שתמיד היה שובר אותך.

סיפרת על הפנטזיות שלך מימי התיכון, בהן תמיד היה מעורב מראש התירוץ שתספרי לעצמך לאחר מעשה.
אם לא חיממת בגופך מישהו והצלת אותו, או שמישהו 'כפה עלייך' את כל הדברים עליהם את חולמת, החלום הזה היה נשאר עם טעם רע של אשמה.

יותר מכל פנטזיה, את צריכה שמישהו יגיד לך שאת טובה, שלא יעביר עלייך ביקורת אלא פשוט "יעשה מה שצריך", ולא יוותר לך.

הרי איך יאמר לך שאת רעה אם כל מה שעשית היה בשליטתו ולפי בקשתו?
ואם בכל זאת היית רעה, את רוצה שיעניש אותך מיד. שיהיה מוכן לקבל ממך כל מחווה עד שיתרצה ויסלח לך, ולא ישארו שם שם עקבות של אכזבה.

***

אני מביט בך, בגופך הכבול. את יכולה לקום ולהסתובב ולעשות מה שאת רוצה. אבל את מוגבלת, וקל להשתלט עלייך. את כמו חבילה. ארוזה היטב ומוכנה לשילוח.

את אוכלת מהר מדי.
"אולי כדאי שתעשי הפסקה עכשיו", אני אומר לך, ומניח את ידי על שרשרת האזיקים של ידייך.
את מביטה בי, ומתחילה להתנשם בכבדות. אני מכיר את הנשימות האלה שלך.
את מנסה לחלץ את ידייך מתוך האזיקים, מוודאת שאת אכן כבולה. מנסה להתנגד לשלשלאות, ונהנית להכשל בכך.
כאילו זו הפעם הראשונה.