מוניק Monique

ואיך בכל פעם מתמסרת מחדש

זורקת עצמי לרוח

את גופי ונפשי

מחפשת אותך..

מחפשת את האש

מחפשת את האיש

שיהיה אש

ורוח

ואדמה

ואז..

מבקשת

ללכת

כי לא שלם לי

כי לא נכון לי

כי לא טוב לי

לא כך

ואז מגיע השלב בו יושבת כמו עכשיו

מאזינה למוזיקה שנוגעת

נזכרת ברגעים של תשוקה

ברגעים של חסד

בהם מילים נדבקו למילים

ונפש נדבקה לנפש

היכן אתה איש

למה נפשי לא מניחה לי

מוניק מזינה את עצמה בעצמה ובאחרים הראויים לה

אם אין דיוק ורגש לא שווה שום הידע בעולם והחוכמה באשר היא

כאשר יש את החוכמה המוזנת מהרגש המגיעה היישר וב-דיוק

אז מוניק חיה

אז ורק אז- היא מתחילה לנשום

ואתם בוודאי חושבים שעולם הבדסמ מצוי בכתלים של שקט

שעולם הבדסמ הגיע מחושך ונמצא שם

שמי שמבין בדסמ הוא בודאי האדם הנכון,

זה שיש בו שלל גוונים, וריבוי אישויות

נכון

אבל העולם הזה עבורי הוא נקי

לבן

צחור

עולם של קודש

עולם שיש בו את עצמי כמו שמעולם לא הרשתי לעצמי

בניקיון מחשבתי והתנהגותי

בניקיון שמאפשר לי להיות איך שמתחשק לי

ולומר כמה מתחשק לי

ועם מי מתחשק לי

אין בעולם הזה צדקנות

אין בעולם הזה אגו

יש בעולם הזה שקט

והרבה ממנו

ושליטה שנמצאת בראש ובלב

ומופרת לחוסר שליטה

נורא קשה לאבד שליטה

אכן כן

נורא קשה לכאוב

בהחלט כן

ומי האידיוט שחשב שכדי לאבד שליטה אני חייבת לכאוב

שכדי לאבד שליטה אצטרך להיות קשורה בידי וברגלי 

ואקבל הצלפות בגופי

קישקוש

שקר וכזב

היעדר השליטה היא בראש

ולא בטקס

ומי האידיוט שחשב שיקח אותי 

ויקרא לי כלבה וזונה 

ואחר כך יהפוך אותי למלכה שלו

הרי אינני צריכה שאף אחד יהפוך אותי למשהו

המלכה שאני הייתה שום עוד לפני שהאיש הגיע

העדר השפיות וחוסר השליטה והצורך מיציאה מנורמת הבולשיט שביומיום

הם הרי נר לרגליי

ורק אחר כך אוזקים את נשמתי לחוסר השפיות ולאנשים בשחור כמוני

אבל אל לנו לטעות

הטקס הוא רק טקס

ומה שחשוב זה שהאיש הקושר 

זה שמבקש את הכלבה שלו

ידע גם הוא להיהפך לאבק

להיהפך לכלום

ללאבד את עצמו לדעת

אחרת יסור

אחרת יראה הכל כמו משחק של שוטים

ובזה..

אין לנו כל עניין

ואיך רק אז אכאיב לך

איך רק אחרי שתבקש את כל הסטיות בי

רק אז אוציא את עצמי

רק אז אגלה לך מי אני

רק אחרי שתתפשט עד לשד עצמותייך

ותיתן לי את כל הסטיות והחולי והאי שפיות שבך

רק אז אתן לך מהאי שפיות שלי

ועעד אז תפגוש את האישה המהוגנת

את האישה השקטה שבי

וקליפה אחר קליפה תוסר

ואולי אדמע ברגע של ריגוש עוצמתי

ואולי אצחק בלי שליטה בצחוק מוטרף

אבל את המלכה שבי תכיר

אחרי שהשד שבך יצא

ואז אדע שאתה ראוי

לא לפני איש

זה נשמע פרדוקסלי

שאכאיב לגבר שלי

למלך שלי

לא ולא

רק המלך שלי יהיה ראוי לנחת זרועי

רק הגבר שלי יהיה ראוי למגע ידיי ולרגליי ולצוארי

וכשהוא יבוא

יבוא גם כל נתיני הנאמנים שנשארו באהבה גדולה כצל

אקרא להם

ובאהבה גדולה אקים את ממלכתי

מלך יקר שלי

הבא עצמך אליי

(בזמן שלך)

אז כנראה שלא

המלך שלי עירום

אדיוט

ולא שפוי

איזה מן מלך הוא

ומה שווה כל הדיוק שבו

אם משאיר אותי לבד

ארור המלך

ארורה המלכה שחשבתי שאני לצידו

יבוא אחר

ויסור הנוכחי לאלתר

אני אוהב את הקסם הצרפתי הזה שבך - כמו לא שייכת, תיירת בזמן ובמקום...

* איש יקר שנתן לי את המילים היפייפיות האלו.

עבורך איש, הפוסט הזה.

והשיר הזה ככ מצחיק אותי

מתוק מדי

מתוק ממש

כפית אחת של סוכר יותר מדי

אבל אתה אהבת

עכ זה השיר שיככב את הפוסט

ומה בדיוק חשבת

שעה שנכנסת למיטתי

שעה שהכנסתי אותך לחיי

מה בדיוק חשבת..

שאתן את הקירבה הזו ואז אוכל לקבל שקט חרישי של שלושה ימים

הבל

כסיל שכמותך

עבד נולדת ועבד תמות

לעולם לא תהיה חופשי 

לעולם לא תהיה כמוני

עבד לנורמות מטופשות

ועבד לחולשות ולפחדים של עצמך

לעולם לא תגע בכף רגלי

לעולם לא תרגיש את ידי עלייך

אתה שקר איש

ושקר תמות

נכנסת לחיי

ויצאת מהם

ברוך הרגע בו הבנתי מי אתה

ולא, אינני כואבת איש

ועל מה אכאב

באהבה גדולה הכנסתי אותך לחיי

שפתך הייתה זהה לי

דיברת במילים של קודש

ואז היססת

רגע אחד של היסוס

ואופס.. שלושה ימים של נתק

אל תחזור איש

אינך רצוי

ואינך ראוי

No equation
to explain the division of the senses
No sound to reflect
the radiance of time
In the beginningest dream
Halls of disorder
Where we are swept to encircle dawn
Strapped in a low car
Racing thru silence
Trumpeting bliss
You could kiss the world
goodbye

Standing outside the courthouse
in the rain
Seemed like a lost soul
from the chapel of dreams
With a handful of images
Faces of children
Phases of the moon
One little thing you get wrong
changes the dimensions
Streets, swept memory
Diffused and lost
Like a prayer in the sun

Sometimes you can't tell
whether you're waking up
or going to sleep
Spiralling
Unnumbered streets
All the games cannot be yours
All the sights, the treasures of the eye
Does the divided soul remain the same?
No equation to explain
Destiny's hand
Moved, by love
Drawn by the whispering shadows
Into the mathematics
of our desire

* חבר שהגיע והביא ממנו, והשאיר אצלי. את זה. שקט.