סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני ואני.

לא נעה היכן שהרוח נושבת

X

לפני 3 שנים. 10 בנוב׳ 2018, 16:54

אני מלטפת לו את הגב ומחליקה עם הציפורנים על הבשר, משהו על הגבול בין נעים לשורט. הלשון שלו מתנועעת בפה שלי כמו נחש ארסי ופצוע שהארס שלו מתפזר בכל מקום. הידיים שלו עוטפות אותי במעין תביעה שקטה. ידיו נעות עלי, נוגעות, מלטפות, מכאיבות, צובטות. הוא מטייל לי על הגוף ואז נכנס. פעם, פעמיים, עשר. הוא גומר שלוש פעמים ועוד ממשיך. ואני לא רוצה שזה יגמר. אני לא חושבת, אני רק מרגישה, מרגישה מה נעשה בי, ובאילו נקודות בדיוק.

"את לא מתעייפת" הוא ספק שואל ספק אומר. אני מחייכת אליו ואומרת לו שהוא כבר יודע שיש לי ימים כאלה שכלום לא מספיק לי, ואני לא יודעת שובע. הוא מהנהן וממשיך לחדור אלי. אני מתפתלת תחתיו, הקול שלי נשבר לאלפי רסיסים, העיניים שלי עצומות, ואני לא חושבת, רק מרגישה. מרגישה גלים לאורך כל הגוף. כשפקחתי את עיניי ראיתי שהציפורנים שלי השאירו בו סימנים.

סקרנות מאוחרת​(נשלטת) - "יש לי ימים כאלה שכלום לא מספיק לי, ואני לא יודעת שובע."
אני רק מעתיקה לכאן כי הימים האלה מטריפים אותי
וכמה אני אוהבת לקרוא אותך, בקצר ובארוך
את חודרת עמוק :)
}{
לפני 3 שנים
Marcus Wright​(אחר) - נהדר(ת).
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י