אני ואני.

יש ימים שהוא נראה במיטיבו, לא כל הזמן הוא במיטיבו, יש לו ריח טוב, הוא לבוש טוב, ועם אנרגיות וחדות גבוהות משלי. אני לא אוהבת שיושב מולי מישהו שעוקף אותי בחדותו, זה גורם לי להתבלבל. משהו בו מוציא ממני דברים כמוסים, לא סודות אלא מחשבות עמוקות וכמוסות, כאלה שאני לא מבטאת בקול או אפילו בכתב. הן לרוב צפות בראשי אך הוא מוציא ממני אותן. יש משהו בחיבור שלנו המחשבתי, בפינג פונג המחשבות שלנו. כמו שילוב כזה של שני חומרים שלא יודעים כיצד יגיבו כשינסו לערבב אותם. יש בינינו פערים משמעותים בתפיסה של הרבה דברים בסיסיים, הוא חולק איתי המון דברים ומצד שני הוא לפעמים כה מנותק ורחוק כאילו אנחנו על שני כוכבי לכת שונים. הוא יכול להיות כה רך ואלים גם יחד, הוא יכול להיות רגיש ולזהות ניאונסים ולהגיב בחום ובנועם, ומצד שני להיות קר ומנותק ריגשית. הוא שואל אותי שאלות יפות ונכונות, ומקשיב. ההקשבה שלו מרוכזת והוא לא מסיט את עינייו מעיניי. הוא מהפנט אותי בעיניין ובהקשבה שלו ומשאיר אותי בפה פעור. הוא רואה. יש לו ראייה חדה גם לבפנים שלי. הוא רואה את כל הדמויות שבתוכי, שחיות איתי בדיסהרמוניה. הוא רואה את הבחורה היפה והסקסית שזה הדבר העיקרי שחשוב לה. כמה היא יפה חיצונית, והשיער שלה מסודר, והבגדים שלה מדוגמים. כמה אני מושכת בכל רגע נתון, שובבה בדיוק במידה, כל תנועה שלי מלאה בחן, כל חיוך במקום. הוא רואה את הבחורה האינטלקטואלית שבי, חכמה, מבריקה אפילו. שהשכל זה מה שחשוב אצלה. שמנהלת דיון באופן אינטלגנטי ביותר שלובת רגליים, שאומרת בדיוק את הדבר הנכון. הוא רואה את הבחורה הבליינית שאוהבת לרקוד, להשתולל, לצחוק במועדונים ולצאת עם זיון בסוף הערב. הוא רואה את הבחורה האמפתית שמרגישה את האחר, שמקשיבה לאחר, שמחייכת כאשר מישהו זקוק לחיוך שלה, שרואה מישהו במצוקה וזה מיד צובט לה בלב. הוא רואה בחורה אסטרטיבית, בוסית, מהירת המחשבה שעומדת על שלה. הוא רואה את הבחורה שכועסת ומזעיפה פנים על כל דבר שלא נשמע לה הגיוני, מתנהגת בילדותיות אינפנטלית ושוברת את הכלים. אני תמיד רוצה להישאר יפה דרך העיניים שלו, לא תמיד זה מצליח כי הוא מצליח לראות גם את הצדדים המכוערים שבי.